מאת: יעל שלף זאבי, מכון אדלר
כילדה, אני זוכרת שבשבועות שקדמו לליל הסדר הבית התארגן לניקיונות, לבישולים ולהתחדשות האביבית. בתור הצעירה שבחבורה, ידעתי שהתפקיד שלי בחג יהיה לשיר את ארבע הקושיות. כדי להגיע מוכנה למעמד המחייב ישבתי במרפסת, על כסא אדום קטן, ושרתי במשך ימים ארוכים ובאדיקות את המילים הקשות של הקושיות. שוב ושוב ושוב. גם כיום, עם בוא ליל הסדר, בבתים רבים בישראל, ילדים וילדות עומדים מול המראה, משננים את המילים של כל קושיה ומנסים לשיר את הלחן המוכר מבלי לזייף, אחרי הכל תפקיד הסולו בארוחת החג מוטל על כתפיהם.
והנה מגיע הלילה הגדול, כולם מתכנסים, לבושים חגיגית, ומצפים בהתרגשות לערב ארוך שזור בכוסיות יין, שירים וסיפורים. ואז בא רגע שירת הקושיות, הרגע שחיכו לו הילדים הצעירים, כמו גם ההורים המתרגשים לראות את ילדם עומד בביטחון ושר את הקושיות מול כל המשפחה. אבל מה קורה כשהילד מתבייש? כשהילדה מתחרטת? כשהם מסרבים לשיר מול כולם? לאחר שציפו להזדמנות הזו, הם מאוכזבים מעצמם וחוששים שאכזבו גם אתכם. כגודל הציפיה- גודל האכזבה.
ריכזתי עבורכם מספר עצות כיצד תוכלו להקל על הילדים הצעירים ששואלים, ולהפוך את החוויה למצמיחה ובונה:
1.
דברו עם הילדים מראש על הנושא, עשו איתם תיאום ציפיות- במה כרוכה שירת הקושיות- כמו למשל עמידה מול כולם. שתפו אותם מי יהיה הקהל שלהם, ושיבחרו אם הם רוצים לשיר במעמד הזה. אם בכל זאת הם מחליטים שהם לא מעוניינים בתפקיד כבדו את החלטתם. הימנעו משידולים ושכנועים. לא כולם אוהבים להופיע, וגם אם לכם זה זכור כהנאה- ייתכן וילדכם חווה זאת אחרת. זה המקום לפרגן לעצמכם, על כך שהילדים מרגישים בטוחים לומר "לא" למה שמרגיש להם לא מתאים להם.
2.
במידה שהם מהססים או חוששים- עודדו אותם על האומץ להודות בכך, והתייעצו איתם מה יכול להקל עליהם – למשל שילדים נוספים יהיו "זמרי רקע" וישירו איתם; שהם יוכלו לשיר בישיבה ולא בעמידה מול כולם; שישירו רק חלק מהקושיות, ועוד היד נטויה. ילדים שופעים בפתרונות יצירתיים, הם מכירים את עצמם היטב ויודעים מה יוכל לעזור להם. לפעמים זה דורש מההורים להתגמש ולקבל שאפשר לשיר את הקושיות גם אחרת.
3.
הציעו לילדים עזרה בחזרות. אפשר להסביר להם את המילים- כדי שיבינו מה הם שואלים. כך ילמדו את התוכן ולא רק ישננו, ועצם ההבנה עשויה לחזק את הביטחון שלהם ברגע האמת.
4.
הימנעו מלהפוך את ההתכוננות למאבק כח ביניכם. אם הילדים מסתפקים בחזרות שעשו לקראת "הסדר" בגן או ביה"ס – אל תתווכחו איתם על כך. סימכו עליהם שהם יגיעו מוכנים במידה שהם צריכים להיות.
5.
כשהילדים כבר עושים חזרות אבל מזייפים ומתבלבלים- תוותרו על הביקורת והציפיות הגבוהות. ביקורת יוצרת פחד מלטעות ובסופו של דבר עשויה לגרום לילדים להמנע מלשיר. תזכרו שאחרי הכל לא מדובר בתחרות כישרונות צעירים אלא בערב שמח ומשפחתי.
6.
שירת הקושיות מורכבת מהרבה מיומנויות, למשל- לזכור את המילים, להתגבר על ביישנות, להתמודד עם התרגשות גדולה ועוד. כל אלו תורמות להתפתחות האישית של הילדים. אז תעודדו אותם ותראו להם את הכוחות שנדרשו מהם לביצוע המשימה כמו המאמץ, החזרות, הנחישות, הסבלנות, האומץ ועוד.
7.
אם ברגע האמת, למרות שהבטיחו שישירו, ולמרות החזרות וההכנות, הילדים מסרבים להשתתף בחגיגה ולשיר- קבלו זאת בהבנה. מיותר ללחוץ עליהם, ולגרום להם להרגיש שאכזבו אתכם. הם נבוכים, מתוסכלים ומאוכזבים. עכשיו, יותר מכל, הם צריכים להרגיש בעלי ערך למרות שלא עמדו במשימה. זה הזמן לחיבוק ולמבט מבין בעיניים. הציעו שכולם ישירו יחד ואפשרו לילדים להצטרף במידה שירצו.
8.
לכל אחד מהילדים יש את ההעדפות והסגנון שלו, ולא כולם רוצים לשיר סולו. הימנעו מהדבקת תוויות כמו "ביישן" או "חסרת בטחון", ותוותרו על השוואה לאחים אחרים. כך תעבירו מסר שבמשפחה שלכם יש מקום לכל אחת ואחד עם הייחודיות שלהם.
9.
תנו לילדים להתמודד ולהכיל את המעמד בדרכם והמנעו מלשפוט אותם. ההרגשה שאתם אוהבים ומקבלים אותם גם במצבים מורכבים בונה בטחון לא פחות (אם לא יותר) מלהופיע מול קהל.
חג שמח!
