הגיע הזמן שהממסד יכיר בקיומן של משפחות יחידניות, שמשרד החינוך יתעדכן ויכלול את כלל המשפחות, ושהמגוון יהפוך לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום, או לפחות ביום שמוקדש למשפחה.
יום המשפחה הוא אחד מהצמתים בהם עומדות אמהות יחידניות פנים אל פנים מול ההגמוניה של המשפחה הגרעינית ההטרוסקסואלית. המעבר מ"יום האם" ל"יום המשפחה" לא שינה באופן דרמטי את חלוקת העבודה במשפחות ישראליות או את אחריות האישה על הילדים ומשק הבית. בעיקר מדובר בתוספת קרדיט גם לגברים. הוא גם לא שינה את המודל של מערכת החינוך. במרבית הגנים ברחבי הארץ נמצא תמונות, הדבקות ובריסטולים שמוקדשים לאבא (במכנסיים), אמא (בחצאית), בן ובת (כנ"ל). יום האם היה יום יחיד של תודה לאמותינו בשיר ובציור. ליום המשפחה מוקדש שבוע שלם כדי שילדים ידעו כיצד צריכה משפחה להראות. מי שמוצאים עצמם בכוננות הם ההורים במשפחות "מיוחדות", כמו למשל, משפחות יחידניות.
משפחות יחידניות הוקמו באופן יזום כמשפחה של הורה יחיד, בדרך כלל על ידי נשים רווקות, רובן בתרומת זרע ומיעוטן באימוץ. זוהי קטגוריה משפחתית שגדלה בהתמדה. משנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה שב-2015 היו כ-22,500 משקי בית בראשות רווק/ה עם ילדים עד גיל 17. זוהי עליה של 10,000 משקי בית בהשוואה לעשור הקודם ושל 16,200 לעומת 1998.
אימהות יחידניות, או אבות יחידניים, המוטרדים מהמסר האחיד במערכת החינוך מוצאים עצמם מחפשים חלופות עם הגננות, שחלקן בונות יום משפחה הטרוגני ומושכל. יש לא מעט גנים שבהן אמהות נאלצות לספק פתרונות. הן מעניקות ספר ילדים על משפחה יחידנית מתרומת זרע או ספרים מכילים יותר. אימהות מכינות מצגות, מגיעות לגנים ובתי ספר לספר על משפחתן, וכך הלאה. לפעמים נופל העול על ילדונת או ילדון שמשמשים כ"נציגי" המשפחות ה"מיוחדות", עבור גננת שלא התכוננה מראש.
בסופו של יום אמהות יחידניות נענות בשמחה לצו החברתי, לפרויקט ההולדה הישראלי ולזיהוי נשיות עם אמהות. מדובר בקונפורמיות למסלול תיכון-צבא-השכלה-מקצוע-נישואין-ילדים, תוך דילוג על שלב (בעיקר בהעדר מועמד ראוי להורות ממוסדת). אמהות יחידניות רבות אף אינן קוראות תיגר על מוסד הנישואין, היו מעוניינות בזוגיות ממוסדת ומצפות להשלים את המסלול. אמהות יחידניות עושות, כמעט, כל מה שמצופה מאשה ישראלית: ללדת (ואפילו יותר מפעם אחת), לרכוש מקצוע, לשמור על תעסוקה, והחשוב מכל, מבלי להיתמך במערכת הרווחה הישראלית המצומצמת.
עם זאת, אמהות יחידנית כשלעצמה מערערת על מוסכמות חברתיות בכל הנוגע למגדר, הולדה ומשפחה. היא מערערת על תפיסות מסורתיות שמניחות תלות של נשים וילדיהן בגברים שיפרנסו, יקבלו החלטות או יהוו אמת מידה ועל ההנחה שזוגיות ממוסדת היא תנאי הכרחי לגידול ילדים. זהו ערעור פרקטי, של חיי היומיום, בעצם הקיום וההוויה.
הממסד, מצדו, מתקשה להתמודד עם כל מה שאינו זוגי. אנשי מקצוע לא מעטים בתחום המשפחה והרווחה מתעקשים על המודל הבורגני הדו-הורי שהתמסד במאה ה-19 ומייחסים לו תכונות על-זמניות, כשכל שוני הוא משברי. לא פעם מתקשים שומרי הסף במערכות הבריאות, הרווחה, או החינוך, לדמיין מצב שבו אם (או אב) לא נעזבה אלא הביאה את ילדיה לעולם או אימצה אותם לגמרי בעצמה. כך בהרשמה למוסדות חינוך המערכת מתעקשת על קיומם של "שני הורים" שלכל היותר נפרדו. כך אמהות ואבות הם יזמי יום המשפחה בגנים.
אמהות יחידניות מערערות על הסדר החברתי השליט בהציגן אלטרנטיבה אפשרית, תפקודית ומאושרת, למודל השגרתי. אולי הגיע הזמן שהממסד יכיר גם הוא בקיומן ושתדרושנה זאת ממנו. הגיע הזמן שגם משרד החינוך יתעדכן ויכלול את כלל המשפחות, ושהמגוון יהפוך לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום, או לפחות ביום שמוקדש למשפחה.
** הכותבת היא חוקרת מגדר בחוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי ואם יחידנית
