שכשכת מצויה

יש לי וידוי- עד לשבוע שעבר מעולם לא הייתי בימית 2000! כן כן. אני אמנם גרה בתל אביב ועומר אמנם היה שם כבר המון פעמים עם אבא שלו, אבל אני נמנעתי קצת מללכת (בכל זאת- עומס של אנשים בתוך בריכות…).
אבל, בשבוע שעבר חל המפנה הגדול (אני מקווה) והלכתי עם עומר לבוקר רטוב בפארק המים המדובר. הוא כמובן שלט בכל המגלשות והמתקנים, אבל אני הופתעתי לא רק מהגודל, אלא בעיקר מהמגוון הרחב של המגלשות, המתחמים השונים והמרחב (שאותו כדאי לקחת בחשבון, כי היינו בימי בין המצרים ואני משערת שביום רגיל עמוס יותר).

כשהיינו בפארק המים באד פרדייס ביער השחור, חשבתי לעצמי שחבל שאין בארץ פארק מים עם המון המון מגלשות שונות, משונות ואקסטרימיות, בלי לדעת שיש אחד כזה כל כך קרוב אליי- בחולון.
לא ספרתי גם מגלשות יש, אבל יש המוןןןןןן! מגלשות מפותלות, חדות, ארוכות במיוחד, גבוהות, צרות, עם אבובים, בתוך חושך מוחלט ואפילו מגלשות בננה שנגמרות בחצי הדרך ומפילות את הגולש ישירות למים מהגובה. פחד אלוהים (לפחדנית כמוני).

אהבתי גם את העובדה שהבריכה הגדולה החיצונית (כי יש גם אחת מקורה עם גלים), היא עד לגובה של 1.40, מה שללא ספק משקיט את הלחץ ממים עמוקים (למרות שעומר יודע שחות, זה תמיד מלחיץ אותי).
ואהבתי מאוד את מתחם הילדים, שניכר כי הושקעה בו מחשבה רבה הן מבחינת גודל השטח, הן מבחינת המתקנים המוצבים בו (ספלאשים, מגלשות, דלי שמתהפך ועוד) והן מבחינת העיצוב שלהם. למרות שמדובר במתחם שמיועד כביכול לילדים קטנים, עומר ואני השתעשענו שם לא מעט (בייחוד בין הספלאשים החביבים).

הדשא הסינטטי נעים ולא מציג, יש שמשיות בכל מקום והצוות אדיב.
כשיצאנו ובאופן מאוד לא אופייני לי, אפילו הבטחתי לעומר שנבוא לשם שום, בתקווה שגם אחרי ט' באב, לא יהיה עמוס וצפוף (בכל זאת- קיץ).

ואסיים במשפט שעומר ביקש שאכתוב: "אמא, תכתבי לכולם שכדאי להם ממש לבוא. גם כי יש מלא מגלשות כייפיות וגם כי אפשר להסתובב בשקט בלי שהורים דאגנים כמוך ידאגו כל הזמן" 🙂