המתבודדת המפורסמת ביותר בצרפת היא מלכה. כן, כן, מארי אנטואנט, אותה אחת שכולם חושבים שאמרה "אם אין לחם, תאכלו עוגות". המשפט המקורי, אגב, הוא: "אם אין לחם, תאכלו בריוש". בכל מיקרה, מארי אנטואנט לא אמרה את המשפט הזה בהקשר לרעב של העם הצרפתי. היא לא היתה כל כך לא רגישה, ואת זה אנשים לא יודעים. מה שהם עוד לא יודעים, זה שמארי אנטואנט היתה אחת הנשים הבודדות בצרפת, בעיקר אחרי שהיא התחתנה עם מלך צרפת.
אני מעריצה את מארי אנטואנט ומחפשת כל הזדמנות להגן עליה ולעשות לה הומאז', וזאת משתי סיבות: מארי אנטואנט היתה הפמיניסטית הראשונה, למרות שהיא לא זכתה להכיר את המושג פמיניזם. ממש כמותה, גם אני אוהבת להתבודד, למלא את הזמן בחשיבה, בכתיבה, ביצירה, בהתבוננות על תנועה של עלים נעים ברוח, בפרח יפה ולהנות מהשקט שיש לעולם להציע.
ברוח התקופה, אני בוחרת להציג את דמותה של מארי אנטואנט, שמצאה בהתבודדות ייתרונות רבים. הנה זה בא:
1. מריה אנטוניה יוזפה יוהאנה שאנחנו מכירים אותה בשם מארי אנטואנט היתה בתם של פרנץ הראשון ומריה תרזה, הקיסרית האוסטרית. נישואיה ללואי ה-16, מי שיועד להיות מלך צרפת, היו נישואים שנועדו לקדם תהליכים פוליטיים. לואי ה-16 היה השלישי בתור להפוך למלך, אבל עקב אירועים שונים המלוכה פחות או יותר נפלה עליו בניגוד לרצונו. הוא היה מעט שונה. למרות שהאופנה היתה נגינה וריקודים לואי ה-16 אהב לצוד ותאר ביומנים שלו את מסעות הציד. ציד עניין אותו הרבה יותר מאישתו, כך שכבר מההתחלה היא היתה מאוד בודדה בנישואים הללו.
2. השידוך בין לואי ה-16 למארי אנטואנט נעשה מראש והיה נתון שאי אפשר להתווכח איתו. כולם יודעים כמה המראה חשוב לצרפתים. לכן, כבר כשהיתה ילדה, נשלחו שליחים צרפתיים לראות איך מארי אנטואנט נראית. הם מצאו את השיניים שלה עקומות. במשך תקופה ארוכה שברו את שיניה של מארי אנטואנט בלי הרדמה כדי שהיא תישא חן בעיני שליחי החצר הצרפתית שהגיעו שוב ואישרו את הנערה.
3. אחרי הנישואים לואי ה-16 לא גילה כל עניין באישתו, דבר שגרם לכך שיורש עצר לא נראה באופק. מארי אנטואנט שהגיעה לצרפת לבד, כשהליווי היחידי שניתן לה הוא שיירת כרכרות, היתה המומה מהתככים בארמון. היא היתה נערה וכנראה בעיצומו של מרד גיל ההתבגרות, והחליטה שהיא לא לובשת יותר מחוכים. היא טענה שהם חונקים אותה ולא מאפשרים לה לנשום. כך, מבלי ידיעתה שחררה את הנשים והפכה לחלוצה פמיניסטית. הצרפתים ההמומים תהו בקול רם מדוע הם צריכים לסבול את מראה הבטן המשתפלת שלה, אבל למארי אנטואנט לא היה אכפת. היא גם התעלמה מאלה שאמרו שבגלל שהיא הורידה את המחוך היא לא מצליחה להיכנס להריון.
4. שבע שנים לקח עד שלואי ה-16 הבין שהבעיה היא אצלו, עבר ניתוח ונולדו לזוג ארבעה ילדים. בינתיים מארי אנטואנט מילאה את הזמן שלה בפעולות חיוניות. היא לא הבינה מדוע היא לא יכולה לרכוב על סוסים כמו גברים בחצר המלכות. אמרו לה שאין בגדי רכיבה לנשים, אז היא עיצבה לעצמה כאלה: היא ביקשה מהחייטים והתופרים בארמון לתפור לה מעיל רדינגוט, שבחלק העליון נראה כמו מדים גרמניים ובחלקו התחתון התרחב לשמלה נפוחה. היא לבשה כותומת לילה לבנה ומעליה את המעיל, עלתה על סוס ורכבה. הצרפתים הזדעזו, אבל זה לא עניין אותה.
5. מארי אנטואנט ולואי ה-16 הגיעו לכס המלכות אחרי לואי ה-15 והשחיתויות שהו הנהיג. הם היו קצת המומים ממה שהלך שם. מארי אנטואנט היתה נערה עניינית עם מחשבה ישרה. לא היה לה עניין בשחיתויות. היא אהבה את מה שנערות של היום אוהבות- להסתרק. היא הנהיגה תחרות במסגרתה מי שיש לה (או יש לו) את המגדל הכי גבוה על הראש, הוא הרם במעלה. ספרים החלו להצמיד לה תוספות שיער ובנו לה מגדלים על הראש בהם שזרו פירות, ירקו ואפילו חיטה, בשנים בהם התבואה בצרפת היתה נדיבה. כשספינה של הצי הצרפתי הגיעה ליעד רחוק, מארי אנטואנט הורתה להציב לה על המגדל שעל הראש דגם של אותה ספינה, מתוך גאווה לאומית. זאת, אגב, הסיבה לכך שהמיטות בוורסאי קצרות. אנשים לא היו יותר נמוכים, הם פשוט ישנו בישיבה כדי לא להחריב את המגדל על הראש.
6. מארי אנטואנט היתה פמיניסטית ופרובוקטיבית. האיברים האינטימיים של אותה תקופה היו הקרסוליים, פרקי הידיים והצוואר ומארי אנטואנט חשפה את כולם. היא הגדילה לעשות וקשרה חוט שחור מסביב לצוואר כדי להבליט אותו. זהו הצ'וקר שנשים בעולם וגם בישראל קושרות סביב צווארן עד היום. אחרי שגרונה הותז בלהב הגליוטינה, לאות הזדהות עם האישה שהתגלתה כגדולה מכולן, נשים קשרו סביב צווארן סרט אדום.
7. "צעדת הנשים" היתה צעדה בה השתתפו נשים, אמהות ואף גברים מחופשים לנשים בעיצומה של המהפכה הצרפתית ב-1789. הם צעדו מפריז לארמון וורסאי כדי לקחת את מארי אנטואנט בשבי. המאבק עם השומרים מחוץ לחדרה הותיר לה את הזמן לחמוק לחדרו של לואי ה-16 דרך דלת סודית. מארי אנטואנט היתה אמא לארבעה ילדים באותה תקופה ויצאה בנאום מרגש לאחיותיה הנשים והאימהות, על היותה אישה בשר ודם, בו השוותה עצמה אליהן. הן ידעו להעריך את הנאום הזה רק אחרי מותה.
8. מארי אנטואנט שמרה על פאסון גם בתקופה האחרונה לחייה. היא היתה מלכה אמתית ולמרות שעברה ייסורים רבים בחודשים האחרונים אותם העבירה במאסר בהמתנה למפגש הבלתי נמנע עם הגיליוטינה, היא נשארה אצילית ואמיצה, רגועה ולא היסטרית. למרות גילה הצעיר היה בה משהו בשל.
תזכרו שבכל אחת ואחד מאיתנו יש משהו בשל. כולנו עברנו משהו בחיים. חלקנו עברנו יותר ממשהו אחד. חישבו על זה בימים הללו. יש לנו את הכוח לעבור גם את זה.
ד"ר מאיה גז היא מומחית לאופנה צרפתית ולתרבות צרפת. רוצות לשמוע את כל זה בטור "ולוג" שצילמה מאיה במיוחד לימי הקורונה? בואו לכאן.
