למרחב בו אנו חיים יש השפעה רבה על התנהגותנו. הוא מייצר אוירה, משקף את האנשים הגרים בו ומשפיע עליהם. מישל פוקו שטבע את המושג – הטרוטופיה- מקום שונה העוסק בהשפעתו של המרחב הציבורי על היחיד, כתב כי המרחב הציבורי משמש כלי להבניית התנהגותו ואורחות חייו של הפרט. למעשה גם היהדות מבססת את המרחב כאחד המימדים, אשר יחד עם מימד הזמן מייצר זהות בהקשר הדתי. סטודיו משלך – פלטפורמה לקידום אמניות דתיות צעירות בירושלים הכולל כ-40 אמניות בוגרות המסלולים האקדמיים, יוצרות מרחבי יצירה משותפת בירושלים ומשתמשות באמנות בגשר וחיבור בין זהויות ותרבויות בעיר.
ירושלים מהווה מרחב גאוגרפי שונה וחריג מכל מקום אחר בארץ. בירושלים מתקיים המיקרוקוסמוס של תערובת הזהויות בישראל: יהודים, ערבים, חרדים, חילוניים, אנשי אקדמיה ותרבות גבוהה, ומנגד אנשי עמל, אנשי הבאסטות בשוק, ותושבי העיר הנחשבת לאחת מהעניות ביותר בארץ. מעגלי הזהות הללו מתקיימים בו בזמן בנפרד, ב"גטאות" המייחדים את זהותם וניתן לראות זאת בברור בשכונות החרדיות והערביות, ומאידך גם באופן משותף ומחבר במרחבים הציבוריים המשותפים כגון בית חולים ומרכזים רפואיים, קניון ומרכזי קניות אחרים, גנים ציבוריים ועוד. העיר המחולקת והשסועה, בה קו הרכבת הקלה מחלק את שטחה בצורה הברורה ביותר, למרות שתחנותיה עוברות בשכונות הערביות הצפוניות, מייצרת למרות כל זאת נקודות מפגש מסעירות שלא יתכנו בכל מקום אחר. רק בירושלים תוכלו לראות בליל שבת בכל בתי החולים במרחב המשפחתי שולחן שבת מאולתר עם קידוש וארוחה, לצד תפילה מוסלמית בכריעה, יולדת דתיה וחרדית מקבלות שירות יחד עם יולדות ערביות ממזרח העיר. רק בירושלים תוכלו לדעת בדיוק מתי הרמדאן כשתפגשו קונים רבים מהאוכלוסייה הערבית בקניון מלחה, ובמרכולים השונים, או לחוות את חגי הפסח או סוכות, בהתאם למראה קישוטי הרחובות במרכז העיר. רק בירושלים תוכלו לצפות במופע מחול מודרני או בהרכב מוזיקלי יהודי ערבי בסמטאות השוק המתעוררות לחיים בלילות ומחליפות פנים וצורה. רק בירושלים יכולנו אנו – קבוצת אמניות דתיות סטודיו משלך לקבל מרחב פעילות בשכונת הקטמונים, לייצר שיתופי פעולה עם עושר של ארגוני תרבות בכל מדיום אפשרי, להיפגש באופן רציף ופעיל עם רוקמות ערביות ממזרח העיר, עם נשים חרדיות שורדות אלימות במשפחה, וליצור שביל יצירות אמנות ברחובותיה של שכונה חרדית בשיכון חסידות ברסלב במוסררה.
אמנם, יש גם את הצד של ירושלים העיר שנסגרת פתאום באמצע היום למעבר שיירת מכוניות שרד ממשלתיות, הפקקים, הפיגועים, העיר בה הלכלוך וההזנחה ניכרים ברחובות במיוחד באזורים החרדיים והערביים. היינו רוצים לראות ששכונות מצוקה ועוני המקבלות פנים חדשות בדמותם של קהילות צעירים ומשפחות צעירות, אמנים וקבוצות תרבות שונות פועלים ברחובותיה, בכל מרחב אפשרי, באזורי תעשיה, במרכז העיר ובשכונות הפריפריה, יוכלו לייצר חיים משותפים ופעילות קהילתית גם עם אנשי שכונות ערביות וחרדיות שלצדן.
הדרך ליצירת חיים משותפים עוברת לדעתי בתרבות ובאמנות. דרך מאפשרת ומנגישה מפגש בלתי אמצעי ונטול חששות ודעות קדומות. שני פרויקטים של אמניות סטודיו משלך יכולים להוות סמן מנבא:
פרויקט רוקמות חיים – פרויקט המפגיש רוקמות פלסטיניות וערביות ממזרח העיר ומהשכונות הערביות בירושלים עם קבוצת אמניות דתיות מסטודיו משלך. במהלך המפגשים למדנו אחת מרעותה יסודות ברקמות מסורתיות לשני העמים, מסורות ופרקטיקות עתיקות העוברות מאשה לבתה, לבשו צורות והפכו לעבודת טלאים אחת גדולה ומרתקת. גם השיח הנשי סביב שולחן העבודה הפך לאישי ומקרב. אנו פועלות ליצירת תערוכה גדולה בקרוב שתציג את ההפריה העצומה שהייתה לנו בעקבות המפגשים והיצירה.
פרויקט הטרוטופיה – אמניות הסטודיו הציבו יצירות אמנות בשכונה חרדית בצפון מוסררה, בקהילת 'שובו בנים' של חסידות ברסלב. השכונה גובלת מצד אחד במאה שערים, מצד שני במזרח העיר בחלק הערבי, סובלת מהזנחה, דלות ועוני, פשיעה של נוער מנותק ותלוש. היצירות שכללו ציורי קיר, עבודות פיסול וקרמיקה, צילומים והדפסים, הצליחו לשבור את מחסום החשדנות של התושבים, ולגרום להם להוציא את יצירותיהם שלהם למרחב הציבורי ולטפח אותו. ניכר שינוי בהתנהגות ובסובלנות של התושבים במהלך חודשי העבודה במקום.
הלוואי שמיזמים אלו יהוו דוגמה לעשיה חברתית אזרחית מקרבת, חיבור ותפר גם לנו וגם לשכנינו. ב-24 למאי יתקיימו סיורים בעקבות שביל האמנות, כחלק מאירועי יום ירושלים האחר – זה הלא ממלכתי, המציע תוכן אלטרנטיבי לחיים בעיר המורכבת בה אנו פועלות. הרשמה לסיורים בקישור. הסיור הוא חלק מיום ירושלמ: יום האחר, של המרכז הבין תרבותי בירושלים.
** הכותבת היא מייסדת ומנהלת סטודיו משלך
