מאת: שירי ברוזה
מגרש המשחקים של אמנות הרחוב והגרפיטי חדל זה מכבר להיות מועדון סגור לגברים בלבד. במרחב האורבני שנחשב במשך שנים למרחב גברי ומחוספס פועלות כיום אמניות רבות והשפעתן על הנוף העירוני ניכרת. אמני הרחוב ידועים לרוב בכינוי שאינו מגדיר את מינם. יתכן שזו הסיבה שלא ניתן לאמוד בדיוק את מספר הנשים שפועלות בסצנה. חלק מאמניות הרחוב מסתירות את זהותן הנשית כדי שלא תשפיע על תפיסת האמנות שלהן, בעוד שאחרות מקדמות נושאים פמיניסטיים ביצירתן ומביעות דרכה את מחאתן.
אמני הרחוב מביעים באופן חזותית את מחאתם על עוולות חברתיות-פוליטיות ונגד המציאות הקיימת. לאמניות הרחוב יש חלק מרכזי בהעברת מסרים של אמפטיה; יצירתן מאפשרת להן לנגח בורות חברתית ולבסס את קולן בעולם גברי.
התצלומים האורבניים של עמי ורוד בתערוכה "גיבורי רחוב" מתעדים את יצירתם של כארבעים אמני רחוב בארץ בחמש השנים האחרונות, בניהם אחת-עשרה אמניות רחוב ישראליות ובינלאומיות. בין היתר, מתועדות בה יצירות של שלוש אמניות בינלאומיות ותיקות פורצות דרך, שזכו להכרה והערכה עולמית ומציגות גם בגלריות ובמוזיאונים.
מיס ואן, אמנית ממוצא צרפתי, החלה ליצור בשנות התשעים. היא מציירת דמויות נשיות בובתיות, בעלות גוף מלא ועגלגל ומגדירה מחדש את הגוף הנשי. פעמים רבות מסכה עם אף ארוך מכסה את פני דמויותיה ומעניקה להן מראה בו-זמנית מלאכי ושדוני. אמנית הרחוב אליס מזרחי הידועה בכינוי AM, ילידת קווינס בניו-יורק היא גם פעילה חברתית, אוצרת ומורה. יצירתה עוסקת בהבעת רגשות של חמלה ואמפטיה באמצעות דמויות העוסקות ביחסים בינאישיים וקהילתיים. יצירתה ההומניטרית של Faith47, ילידת דרום אפריקה, עוסקת באי-צדק, עוני ובחוסר שיווין. היא מציירת נשים חזקות, פעלתניות ורוחניות, או חיות, לרוב ברבורים או סוסים דוהרים, באמצעותם היא שואפת לקרב את האנושות חזרה אל הטבע.
מבין אמניות הרחוב הישראליות שעבודתן מתועדת בתערוכה, פומה משתייכת לדור הראשון של אמני הרחוב הפועלים בארץ, יחד עם האמנים Klone, Know Hope, Zero Cents, שגם ציוריהם מתועדים בתערוכה. יצירתה של פומה עוסקת בדיכוי נשים בחברה. היא פועלת בשדה האמנות בשמה האמתי, אנה מירקין ומשתתפת בימים אלה בתערוכה הקבוצתית 'אמנות מסוכנת' במוזיאון חיפה. בתצלום בתערוכה מתועדת דמות שציירה ליד דמות שצייר האמן הבינלאומי די מאגיו (Di Maggio). הדמויות דומות, אבל דמותה הנשית של פומה קטנה, שקועה במחשב שעל רגליה ועל צווארה קולר מחובר לשרשרת אמתית התלויה מהקיר.
שאר האמניות הישראליות שעבודותיהן מתועדות בתערוכה, שייכות לדור השני של אמני הרחוב. ניצן מינץ היא משוררת ואמנית רחוב הכותבת את שיריה על קירות העיר באותיות מרובעות ובשורות קטועות. העמדת השיר במרחב ועיצובו החזותי חשובים לה לא פחות מתוכן השיר. בשנים האחרונות היא עובדת בשיתוף פעולה עם האמן Dede Bandaid, בן-זוגה, שתצלום בתערוכה מתעד גם את יצירתו, השניים מציגים יחד בתערוכות בארץ ובעולם.
לאצי שומרת על אנונימיות ועל פרטיות על מנת שתוכל ליצור במרחב האורבני באין מפריע. היא יוצרת אך ורק ברחוב באזורים נידחים ונטושים המאפשרים לה חופש פעולה. בתערוכה מתועד ציור של אישה מרובת זרועות שמורמות מעלה ומקיפות את פניה, כפות הידיים אוחזות טלפונים חכמים, בפעולה של צילום סלפי מטריד ומשוכפל.
אמנית הרחוב מיכל רובין היא גם אמנית קעקועים, המציירת לרוב דמויות של חיות. בתערוכה מתועד ראש של תרנגול צבעוני המצויר ליד מראה שבורה, בה משתקפת דמותו של עמי ורוד הצלם בפורטרט עצמי. בתערוכה מתועדת גם יצירה Holy Era, המציירת דמויות גדולות וצבעוניות שמביעות מצבים רגשיים ויוצרת סרטי אנימציה, של MissK, שלצד ציורי דמויותיה שלהן לרוב ארבע עיניים, היא כותבת באותיות עבריות מסרים בשפות שונות, לצד האמניות Murielle ומונטאג'.
** הכותבת, היא שירי ברוזה, אוצרת "גיבורי רחוב"- תערוכת חוצות חדשה במסגרת העונה הישראלית לעיצוב בחולון, תפתח ב-15.2.18 בשדרות דב הוז בחולון והיא מוקדשת לאמנות המחתרתית של הגרפיטי כפי שנתפסה במצלמתו של הצלם האורבני עמי ורוד, המתעד באדיקות את אמנות הרחוב והגרפיטי בארץ ובעולם. ברוח יום האשה הבינלאומי המתקיים בחודש מרץ, תיתן התערוכה דגש ליצירתן של אמניות הרחוב ולדימויים נשיים שיצרו אמני הרחוב המשתתפים בתערוכה וזאת לאור העובדה שמגרש המשחקים של אמנות הרחוב והגרפיטי חדל זה מכבר להיות מועדון לגברים בלבד. אוצרת התערוכה: שירי ברוזה מתיחסת לגיבורות הרחוב- לאמניות הנשים של הגרפיטי ואמנות הרחוב:
