הנה טרנד שמעלה אצלי שאלה לגבי הקווים האדומים בעידן הדיגיטלי – cheekyexploits – חשבון אינסטגרם שכל כולו מוקדש לצילומים של אנשים חשופי פלחי ישבנים במקומות היפים בעולם, או תחת כל שיח רענן – אם תרצו לשחק משחקי מילים, או כך לפחות זה התחיל.
אני חייבת להודות שטוסיק חשוף זה לא בדיוק דבר שמרעיד את עולמי. כולנו אנשים מבוגרים וכבר ראינו דבר או שניים מרעישים יותר מזה, אבל הוא כן מעורר תהיות, ולא רק מסיבה אחת.
על הצורך של אנשים בחשיפה בכל מחיר כבר התגברתי. והרי ברור שכדי לספק את הריגוש שהעולם הזה רודף אחריו צריך להיות איזשהו גרף עולה, ומה שהתחיל בצילומי סלפי עם כל ספל קפוצ׳ינו שהזמנתם, לא מפליא שנגמר בצילומי המקום שבו נהוג לשבת. ניחא. אך כדאי שנבין שגם כשהטרנד הזה ייגמר יידרש ריגוש חדש, ומה מחכה לנו אז?
אבל יש עוד כמה נקודות שכדאי לחשוב עליהן בהקשר של הטרנד הזה. קודמת לכל השאלה למה שני פלחים וחריץ עדיפים על זוג פטמות? והרי הרשת החברתית מנהלת מלחמת חורמה במטרה להעלים כל זכר לפיטמה, ברמה אבסורדית עד כדי כך שגם פרסומים לקידום מודעות לסרטן השד למשל נפסלים אם האימג׳ קצת מזכיר מדי ציץ נשי. ואם תשאלו אותי, בין ציץ לחריץ – אני בוחרת בראשון.
שנית, חשבון האינסטגרם עצמו הוא בלי ספק חשבון מקצועי, שמצולם באופן אסתטי ואפילו אומנותי. כל תמונה שם מועמדת ומוקפדת ברמה גבוהה מאוד, אבל ברשת החברתית כמו ברשת החברתית, אתה מצליח באמת רק אם מחקים אותך ומנסים לעשות כמוך, ומכיוון שהחשבון אכן מצליח, תמצאו תחת ההאשטג cheekyexploits# גם צילומים פחות אמנותיים, שבין היתר מביאים גם אנשים פרטיים פשוט לחשוף את עצמם בפומבי לצורך השגת התמונה המיוחלת. לגיטימי? לא בטוח.
אם לא די בזאת, הרי שלא רק מבוגרים בעלי זכות בחירה משתתפים במינוף הטרנד, משום שתמונות של ישבני תינוקות ופעוטות לא איחרו להצטרף לחגיגה כמכרות לייקים. אז תגידו שגם כשאנחנו היינו קטנים צילמו אותנו מתרוצצים בטוכע׳סים חשופים, אבל כולנו יודעים שההבדל בין ילדי הפילם לילדי האינסטגרם כמוהו כמו ההבדל בין שמים לארץ, ובעוד שאת התמונות שלנו אנחנו נאבקים לשמר לפני שידהו כליל, את התמונות שלהם הם לא יצליחו להסיר מהקיר גם בעוד 50 שנה ולא משנה באיזה חומר ישתמשו.
ואם פעוטות לא מדאיגים אתכם, אולי דווקא בני הנוער צריכים להדאיג. בני נוער שגדלים עם הרשתות החברתיות כמציאות קיימת ולא וירטואלית, עלולים לאמץ את הטרנד וכדרכם של מתבגרים להגיע איתו למחוזות שטוב לא יוצא מהם. צילומים שיופצו ללא ידיעת המצולמ/ת, לחץ חברתי, צורך באישור חיצוני והמרדף אחר תשומת הלב יכולים להפוך את הקונספט האומנותי המקורי לחיקוי הרסני.
ובעצם, למה לזרוק את כל האשמה על מתבגרים בלבד? הרי חדשות לבקרים אנחנו קוראים על נשים צעירות שצולמו מעורטלות, בלייב או שלא בלייב, ללא הסכמתן או ידיעתן, וכל מה שחסר כדי להדליק את המדורה הזו הוא הטרנד שינפק את החותמת ״היא ביקשה את זה״.
ולסיום, הנה תופעת לוואי של טרנד הישבנים הגדול – ג׳יילן קוק, נערת פלייבוי שהצטלמה בעירום מלא על פסגתו של הר מושלג וקפוא בניו זילנד, שהוא גם במקרה אתר מקודש לשבט המקומי, שקם על כך בזעם כי לטענתו צילום כזה מקביל לצילום עירום בכנסייה בוותיקן או בליבו של מסגד. ובאמת, כאילו אין מספיק מקומות להצטלם בהם או די סיבות למלחמות, שבאמת היה דחוף כל כך לעמוד ולהצטלם בישבן למצלמה דווקא על קוצו של ההר הזה. בקיצור, חתיכת סיפור מהתחת.
רגע, אבל למה לבוא רק בשלילי? אז אם שואלים אותי, דווקא יש דרך להפוך את הטרנד המפוקפק הזה לטרנד מוביל, אם מחברים אותו לאג׳נדה. אילו הייתי ממקדמי המודעות לסרטן המעי הגס למשל, הייתי הופכת את הטרנד הזה לחגיגה של העלאת המודעות, כי אם כבר אנשים מוכנים לחשוף את עצמם, לפחות שיצא מזה רווח משמעותי יותר מאוסף לייקים שיעלם בתהום הנשייה של הפיד.