"דרך העליה לרגל לירושלים בנויה מ- 20 מקטעי הליכה שכל אחד מהם נע בין 15-25 ק״מ – סה״כ כ 400 ק״מ" מסביר גולן רייס מיוזמי הפרויקט בקבוצת הפיסבוק "הדרך לירושלים THE WAY TO JERUSALEM".
הקונספט
"הדרך עוברת דרך אתרים היסטוריים ומקומות קדושים המאפשרים לעולה הרגל ״עשיית דרך״ פנימית משמעותית, בהליכה.
בשונה מדרכים נפלאות אחרות אשר ״בורחות״ מישובים, הדרך לירושלים עוברת דרכם ובכך מביאה לידי ביטוי את הפן האישי, הבין-תרבותי והבינלאומי כמרכיב מהותי בהווייתה.
כל מקטע מתחיל ומסתיים במקום יישוב ומאפשר לעולה הרגל לעבור דרך הקהילות, דרך הבתים, דרך הסיפורים והשווקים – דרך ליבם של התושבים המקומיים.
אנחנו מחלקים את ״הדרך לירושלים״ לארבעה חלקים (בכל חלק מספר מקטעים).
החלק הראשון (״דֶּרֶךְ הַהַתְחָלָה״) מתחיל מגבול הצפון, מעל מטולה, דרומית לבקעת עיון הלבנונית ומסתיים בצפון הכנרת (מוכרת אולי בשמה הקדום "דרך הצפון").
הדרך מתבססת דרך העליה לרגל העתיקה ששמשה את קהילת יהודי סוריה בימי בית שני ואת העולים הנוצריים שהגיעו דרך היבשת החל מהמאה ה-5 לספירה. שרידים מהתקופה הרומאית מצביעים גם על דרך רומאית שעברה בתוואי זה.
החלק השני (״הַדֶּרֶךְ הַמְּחַבֶּרֶת״) מתחיל מצפון הכנרת ומסתיים צפונית לעתלית.
דרך זו איננה חלק מדרכי העליה לרגל העתיקות אך מחזקת מאוד את הנרטיב והסיפור בשלל האתרים שבדרך. בפן הפיזי שלה היא מחברת בין החלק הראשון (״דרך ההתחלה״) לחלק השלישי.
הסיבה הפרקטית לחלק זה הוא הרצון לעקוף סוגיות ביטחוניות ולא להמשיך עם ״דרך ההתחלה״ בתוואי המקורי שלה לכיוון שכם ויריחו או "השומרון שהייתה הדרך העיקרית של עולי הרגל מהגליל" (ש, ספראי)
החלק השלישי (״דֶּרֶךְ הָאֶתְגָּרִים״) מתחיל מצפון עתלית ועד יפו ומתחקה אחר הדרך ששמשה את העולים אשר הגיעו בין היתר דרך הים (צידון, עכו, קיסריה).
הדרך מוזכרת בין היתר ביומני המסע שנכתבו על ידי הנוסע מבורדו, אגריה, ופאולה (מאה רביעית לספירה) ככזו שעבירותה הייתה קשה מאוד לאור ביצות באזורי השרון ולמרגלות רכס הכרמל.
החלק הרביעי (״דֶּרֶךְ הַשְּׁתִיקָה״)ֶ מתחיל מיפו ומסתיים בירושלים.
המסלול מתחקה אחר דרך העלייה לרגל ש"שמשה את יושבי השפלה (ש. ספראי) ואת העולים מכלל הדתות שהגיעו מהים לנמל יפו החל מימי בית שני, התקופה הרומאית ואליך. חלק זה כולל בתוכו גם את "נקודת ה-100 ק"מ לירושלים".
אז התשובה לשאלה האם אנו מתבססים על הדרכים העתיקות או בונים קונספט חדש היא – גם וגם.
"דרך העליה לרגל" לוקחת ארבע דרכים, שלוש מהן חלק מדרכים עתיקות, משלבת ומחברת אותן לדרך אחת. והחיבור איננו רק פיזי, במפות ובסימוני השטח אלא בעיקר, סיפורי – וכזה שמעורר השראה.
לכל אחד מארבעת חלקי הדרך יש "תפקיד יחודי" במסעו של העולה לרגל, שאם יתמסר, וישים את מבטחו בדרך, ארבעת הדרכים יתחברו בשבילו ל"דרך" אחת. חיצונית ופנימית".
על המיזם
לאחר מסע רגלי של 6 ימים מיפו לירושלים על בסיס דרכי העלייה לרגל העתיקות, הגיעו לעיר העתיקה בירושלים, קבוצה של חלוצי מיזם "דרך העלייה לרגל לירושלים".
דרך העלייה לרגל לירושלים הוא מיזם אישי של יעל טרסיוק נבו וגולן רייס אשר נולד לאחר הבנת העוצמה האדירה הטמונה בהליכה פיזית ארוכה דרך היסטוריה, דמויות וסמלים, שמסתיימת במקום משמעותי.
מטרת המיזם ליצור דרך המבוססת על היסטוריית שבילי העלייה לרגל הקדומים בישראל. החל מימי בית המקדש השני, הדרך תספר את הסיפור ההיסטורי תוך בניית נרטיב ייחודי הכולל את המקומות הקדושים, הדמויות והסמלים ההיסטוריים.
הדרך תאפשר לכל אדם, ללא קשר לדתו או למוצאו, לפסוע דרך ההיסטוריה ולעבור מסע פנימי בנוסף לדרך הפיזית כאשר בסוף דרכו יניח עולה הרגל את ידו על מה שחשוב עבורו בירושלים.
דרך העלייה לרגל לירושלים עוברת בישובים, בערים ובכפרים- בתוך קהילות. היא מגיעה מתוך רצון לשנות ולו במעט את האופן בו אנו כקהילה עולמית מתייחסים זה לזה, מדברים זה עם זה תוך הבנת הצורך בחיבור, ברב לאומיות, בשיתוף, סובלנות וסבלנות- גם העיר עצמה.
המסע הסתיים על טיילת החומות בירושלים, עם הענקת תעודת עולה רגל רשמית מטעם משרד התיירות.
משרד התיירות מחבק את היוזמה ואל המסע הצטרפה מנהלת מותג תיירות דתית של המשרד שסייעה למארגנים, מראשית דרכם.
"דרך השתיקה" מיפו לירושלים – הפיילוט הראשון שבוצע בהצלחה
כ-50 עול רגל לקחו חלק בפיילוט הראשון.
דרך השתיקה" כוללת שישה מקטעים:
מקטע ראשון: יפו – באר יעקב (21.1 ק"מ)
מקטע שני: באר יעקב – יד רמבם (17 ק"מ)
מקטע שלישי: יד רמבם – נווה שלום (21 ק"מ)
מקטע רביעי: נווה שלום – אבו גוש (25 ק"מ)
מקטע חמישי: אבו גוש – עין כרם (14.2 ק"מ)
מקטע שישי: עין כרם – שער יפו, ירושלים (9.6 ק"מ)
גולן רייס מסכם את חווית "הדרך" בפוסט מרגש בקבוצת הפייסבוק שלהם:
"חמישה ימים לקח לנו להגיע מיפו לירושלים. חמישה ימים של הליכה מעוררת השראה דרך מרחבים אורבניים, טבע והיסטוריה עתיקה.
הלכנו.
ישראלים יהודים וספרדיה נוצריה. הלכנו – ועלינו לרגל.
הדרך מיפו לירושלים היא החלק הרביעי ב״דרך העליה לרגל לירושלים״ ונקראת ״דרך השתיקה״.
הדרך שמשה את עולי הרגל בכל התקופות, שהגיעו לנמל יפו לאחר מסע ארוך בים. כל אחד מהם עשה זאת מטעמיו. האחד להניח מנחה בבית המקדש בשלושת הרגלים, השני להתקרב לדרכו של ישוע, השלישי לגעת במקום המשמעותי עבורו בדרך למכה והרביעי להרגיש אושר גדול בסוף מסעו הארוך.
וגם יכול להיות שהיה אדם שעשה את הדרך כי זה מה שהיה מקובל באותה העת – והוא אפילו לא ידע מה הסיבה בגינה התחיל את מסעו אך כשסיים, כנראה הבין למה.
את הדרך התחלנו ב״גשר המשאלות״ ביפו עתיקה, המשכנו דרך פאתי הערים חולון, ראשון לציון, באר יעקב, שכונת נווה דורון עד לרמלה העתיקה אליה הגענו בערב.
בלילה התארחנו אצל Meital Vidal במושב יד רמבם אשר פתחה בפנינו את ביתה החם והמיוחד.
ביום השני כשיצאנו בבוקר מ״יד רמבם״ נכנסנו לטבע. ושינוי ״התפאורה״ הזה מיום אתמול ריגש אותנו. עברנו דרך העתיקות של ״תל גזר״.
לאחר שחצינו את יער מגינים ראינו לפנינו את הרי ירושלים אותם התחלנו לטפס לקראת סוף היום. זאת אחרי יומיים של הליכה במישורי השפלה.
את הלילה העברנו במרכז לרוחניות ביישוב נווה שלום ובאירוחה הנפלא של Einat Betsalel.
ביום השלישי קמנו מוקדם ולאחר הליכה בטבע הגענו לתפילת הבוקר במנזר לטרון. משם התחלנו בטיפוס ארוך וקשה ב״דרך אמאוס״ הנפלאה עד לאבו גוש.
את הלילה העברנו במנזר אימנו ארון הברית.
ביום הרביעי הלכנו בגשם מאבו גוש ועד עין כרם דרך ירידות הסטף ובוסתן עין-כרם הנפלא.
לנו בכנסיית יוחנן בהרים.
כשהגענו, ביום החמישי, לשער יפו בעיר העתיקה של ירושלים הבנו.
הבנו שבהליכה הזו של 112 הק״מ החזרנו לחיים את דרכם העתיקה של עולי הרגל לפני אלפי שנים, דרך שנשכחה מעט.
הבנו שאפשר ללכת ״דרך״ יחד.
שאפשר ללכת דרך בתים של אנשים, דרך קהילות, דרך דיעות, תפיסות ועולמות שונים. הבנו שהעזרה אחד לשני בעליות הקשות של אמאוס מחזקת, שהתמיכה אחד בשני בגשם השוטף מעצימה והבנו שאפשר לעשות דרך גם אם מדברים בשפות שונות.
הבנו שכשיש לנו יעד משותף, ההליכה הארוכה הופכת להיות ״עליה לרגל״. והיעד הוא אחד – ירושלים".
בהצלחה לפרויקט וממתינים לתאריך היציאה הבאה….