היוש ,
איזה כיף שנגמרה השנה. יש בשבוע האחרון הרגשה של שכרון חושים מצד אחד ושל אחזקה מצד שני כי השבוע הזה
הוא נפיץ . כמו בטיפולים , בשבוע הזה יוצאים כל הכאבים והתחושות והמחשבות והרגשות שהילדים החזיקו אצלם שנה שלמה.
במודע או שלא. וגם אצלנו , כמות הסבלנות מדודה ולא רבה. זה זמן נפלא לדבר על הרגעים האלו , על התסכולים שמזמנת איתם
מסיבת סוף שנה , איפה כל אחד יעמוד איך הוא ירקוד ומה הוא יגיד. וזה בסדר לתת להם להיות מתוסכלים להקשיב להם ולתת להם אפשרות
להביע את עצמם , זה חלק חשוב מאוד מהסיום. אין עניין להכין מארזים של מתנות עם שקיות מרשרשות כאשר אין עומק , פשוט אין טעם.
אז היום באתי לדבר איתכם על סיכום שנה (איך לא?!) בדרך של מכתב. ביקשתי מכל התלמידים וההורים שיכתבו לי ולעצמם מכתב סיכום שנה.
תוך התייחסות לכל מיני שאלות: מה היה לי טוב השנה? מה פחות? במה הצלחתי? במה אני ארצה להתמקד בשנה הבאה? חבר חדש שהכרתי? משהו מעניין שלמדתי על עצמי ובכלל? מורה שהשפיע עלי ועוד ועוד.
כמאמינה גדולה במילים אני בטוחה שכתיבת מכתב כזה הוא סגירה לעשיה של השנה. כל אחד בעצם עושה חשבון נפש עם עצמו ומעלה את הדברים על הדף. המכתבים עוצמתיים ברמות על -זה היתרון של כתיבה , הדף סופג הכל. אני כמובן קוראת את כל המכתבים , מגיבה עליהם ומחזירה אותם לילדים עם התעודה. זו מראה נפלאה
בעיני לכוחות של הילד ושל ההורים. קחו את הרעיון הזה ותנו לילדים לכתוב , הכתיבה היא קסם מהלך , היא תרופה להרבה כאבים.
אגב , במסיבת הסיום שלנו שתתקיים ביום חמישי , ישנה פינה של תוצרי כתיבה של הילדים. מבטיחה לצלם ולהעלות בפעם הבאה.
עד כאן , שתהיה לכולנו חופשה נפלאה
תמי.
