סיפרתי לא פעם שאני אוהבת דגים רק כשהם שוחים באקווריום,
כאלה יפים צבעוניים שעושים פלום… פלום… עם בועות.
לא טועמת אותם!
למה?
כי הם עושים לי קשקשים זה למה !.
את רוב שנותיי הצעירות והיפות העברתי בגני הילדים כמורה לריתמיקה,
הייתי מגיעה עם האקורדיון לחצי שעת פעילות כיפית.
בסיום השיעור הייתי מוציאה את הילדים לחצר, כל פעם בשיר אחר,
אבל הילדים בגן תמיד בקשו את שיר הדגים …
"הרבה דגים יצאו לטייל בים
והם שוחים והם שוחים והם שוחים,
ישר לחצר פלום…"
הילדים אהבו להתחמק ממקל הדייג שלי שהיה אמור לדוג אותם ולשלוח אותם לחצר.
הם היו הדגים ששוחים על הריצפה ואני הייתי הדייג שאמור "לתפוס" ולהוציא אותם לחצר.
שאגות השמחה בגן העידו על הנאה גדולה של הילדים שהצליחו להיות זריזים וחמקמקים בדיוק כמו
הדגיגונים באקווריום והצחוק המתגלגל עד דמעות… כאילו אמר "את לא תצליחי לדוג אותי. "
ואני – מי רוצה לדוג דגים מי?
ועוד לנקות להם את הקשקשים!
מודה לפחות השתעשעתי .
אחרי משחקי הדגים בגן חזרתי הביתה ובעלול שלי אותו אתם מכירים כבר "אדון קהלת" שיחיה,
כאילו לא הספיק לי "לדוג" כל היום דגים בגן שאל:
"מה אם איזה דג טוב לארוחת ערב?"
ואני באותו רגע התחלתי מתגרדת, כל "הקשקשים" שלי נעמדו להן דום,
כאילו למה הוא עושה לי את זה?
מה דג? למה דג?
החלטתי פשוט מתעלמת… החרשתי אני והקשקשים, וכמו כל "הוותיקים" פשוט התחלתי ויכוח עם
הקב"ה שאלתי אותו :
למה ? למה לבשל דג?
הסברתי לו שכל מה שאני רוצה עכשיו זה איזה "ליוויתן גדול" שיבלע אותי,
כזה כמו שבלע את יונה – והוא לוויתן למה?
"להתחמק מארוחת ערב של דגים".
הוא חייך ונעלם לו – ככה פתאום באמצע הוויכוח.
השאיר אותי עם כל הקשקשים מתגרדת ! התחמק ממני !
ואני נכנסתי מהר למטבח, הוצאתי כמה קציצות דגים מהמקפיא והכנתי "לבעלול" שלי
קציצות דגים ברוטב בצל מתקתק ופיקנטי.
לפני…. שיגיע "הלוויתן" של יונה ויבלע גם אותי…!
מתכון להכנת בסיס הקציצות תמצאו כאן
מתכון הדגים של סבתא הדסה ז"ל
להכנת הבסיס הקציצות כנסו לקישור
כאן
מטגנים את הקציצות בשמן עמוק…
מכינים את רצועות הבצלים…
מזהיבים קלות…
מכניסיפ פנימה את הקציצות והתבלינים….

















