על הטיול

היום החל ברחוב אצ"ל 2 ר"ג.

קבוצתנו קבוצת מתנדבים בר"ג יצאה לדרך מהאגף לשירותים חברתיים בעיריית רמת גן ליום שונה מכל שגרה.
הנסיעה דרומה עברה דרך שדות חמניות ושדות תירס מלאי חיים, ובשלב מסוים חלפנו על פני תחנת הכוח הסולרית המרשימה, שמתנשאת לגובה 165 מטר – תזכורת מוחשית לקידמה בלב המדבר.

התחנה הראשונה הייתה ארוחת בוקר מכבדת במלון לאונרדו נגב – הזדמנות ראשונה להכיר זה את זה ולחזק את תחושת הקבוצה לקראת ההמשך.

משם המשכנו לשדה בוקר, אל צריף בן-גוריון.

הסיור בצריף עצמו היה מרתק. התוודענו אל חייו הצנועים של המנהיג, דרך הפריטים האישיים שנותרו בדיוק כפי שהיו – ספרים, שולחן עבודה, תמונה של גנדי, ופסל קטן של משה רבנו, כולם רמזים לעולמו הרוחני והאידיאולוגי.

צפינו בסרטון קצר ומרגש שסקר חמישה שלבים בהתגבשותו של בן-גוריון כמנהיג – מחלומו ועד החלטות מעוררות מחלוקת כמו הסכם השילומים עם גרמניה.

למדנו גם על סיפור הגעתו לנגב, והמפגש המרגש עם החלוצים, שהיו צעירים ממנו בעשרות שנים.

התרגשנו לגלות שגם בצוואתו ביקש בן-גוריון לוותר על טקסים רשמיים וירי מטח כבוד – דבקות בפשטות עד הרגע האחרון.

הגענו לקבריהם של דוד ופולה בן-גוריון בשביל יפהפה שמתפתל כמו ערוץ נחל טבעי.

הופתענו לגלות שפולה נטמנה ראשונה, וכשבן-גוריון נפטר, קברה נותר בגובה נמוך ב־17 מטר מקברו – תוצאה של עבודות הגבהה שנעשו באזור.

מנקודת התצפית נשקף נחל צין בצבעיו הבלתי נשכחים.

וגם זה היה לנו:

בעת הגעתינו לשדה בוקר התקבלה התרעה על אזעקה באזור מגורינו – רגע טעון שלא שיבש את הרצף, אך בהחלט נגע בלב כולנו והזכיר לנו באיזו מציאות הזויה אנו נמצאים.

מקבר בן גוריון המשכנו לירוחם – עיירה בעלת סיפור ייחודי, שהתפתחה מתוך גלי העלייה ללא תכנון מוקדם.

אכלנו ארוחת צהריים במלון "אירוס במדבר",תוך ניצול המרחב להחלפת חוויות ולנשום רגע לפני התחנה הבאה הישוב הבדואי רהט.

בבית א־שער שבראהט למדנו על התרבות הבדואית ועל חיי היומיום במדבר.

בקרנו  שמדמה אוהל עם מדורה במרכזו שעל קירותיו מוקרן סרט שמסביר על חיי הבדואים בדרום

קיבלנו הסבר מעשיר על מסורת טחינת הקפה – תהליך של ארבע שעות שבסיומו מוגשות שלוש כוסות קטנות (פינג'נים), עם משמעות סמלית לכל אחת.

למדנו שאם מוגשת כוס מלאה – זוהי דרך מנומסת לרמוז לאורח שאינו רצוי.

למדנו גם על מבנה המגורים המשתנה בהתאם לעונות – אוהלי קיץ ואוהלי חורף, על חלוקת הקרקעות, על ערכי המשפחה, השמירה על המסורת, על המעבר למגורי קבע ועל הפערים בין הדור הצעיר למבוגר בשבט.

נחשפנו למעמד האישה בחברה הבדואית המסורתית, כולל המנהג שבו האישה הנישאת מהווה את הנדוניה – אישה תמורת אישה – בעיקר כשמדובר בנישואין בין שבטים, על מנת לשמור על שיווי משקל דמוגרפי ועל קשרים הדדיים.

צפינו גם בקטע מתוך תיאטרון "אלמהבאש", הצגה בשפה הערבית שתעלה בקרוב לתושבי האזור, שעסקה ברגישות בפער הדורות וההתמודדות בין מסורת לשינוי.

סיכום

ביום כיף בדרום חווינו מפגש אנושי, לימוד, הזדהות וחיבורים.

בן-גוריון הזכיר לנו את כוחה של אמונה עם חזון, וברהט נחשפנו לעולם עתיק שעדיין חי ופועם.
המסע הזה לא רק חיבר בין נקודות גיאוגרפיות, אלא גם בין עולמות שונים שבתוכנו.

נהנינו, אז למה לא לשתף?

תודות

תודה לסמדר גיבור מנהלת היחידה להתנדבות עיריית ר" ג וצוות היחידה להתנדבות.

צילום: נירה פרי