כשנולדת אמרו לי שלא תדברי, שלא תלכי…וחמור מזה שלא תראי אהבה.
עוד שהשלייה שלך היה בתוכי צעקתי על הפרופסור שאין לו זכות להגיד לי דבר כזה,שהרגע אלוהים נגע ב ומי הוא בכלל שיקבע.
אני זוכרת שהשפלתי את הפרופסור הזה אך דבריו חילחלו והידהדו בתוכי כל זמן שהייתי במשכב לידה.
החלטתי שאני מוכיחה לו שאני טועה,אמרתי לעצמי אם את שילוב שלי ושל בעלי אין מצב בעולם שלא תדעי להראות אהבה.
זה הדבר היחיד שהפריע לי שנאמר,איך יכול להיות שהילדה שלי לא תדע להראות אהבה.
מהחיוך הראשון שלך הוכחת לי ולפרופסור שאהבה את יודעת להראות .
עם השנים הבנתי יותר ויותר כמה הוא טעה.
כולם קראו לך מהרגע הראשון "ילדה של אהבה"
מי שאוהב אותך באמת את זוכרת לו את זה ואוהבת אותו לכל החיים.
זה לא משנה בן כמה הוא,אם הרה לך אהבה פעם אחת,אהבתך מובטחת לו לנצח.
אני זוכרת שהייתי מתמוגגת לראות אותך רצה בשמחה לחברים של אבא שלך,מחבקת,שואלת לשלומם,אומרת שאת אוהבת עוד לפני שידעת לדבר.
רציתי שתדעי,יקרה שלי שאת שבאת,רק חשבתי שאני יודעת מה זו אהבה.
את לימדת אותי לאהוב באמת,לימדת אותי להלחם על מי שאני אוהבת ולמענו.
לימדת אותי לאהוב את עצמי ללא תנאי כמו שאת אוהבת אותי.
לימדת אותי לחלק את האהבה שלי רק למי שמגיע לו.
כבר אמרתי פעם שאני מודדת אנשים לפי איך שאת מגיבה אליהם.
ויתרתי על הרבה חברויות שאת רמזת לי שהן לא בריאות לי.
אני מתגעגעת רק לאנשים שראויים לגעגועים שלי,בזכותך.
היום המשפט הזה :"אני אוהבת אותך",הוא כל כך כבד ובעל משמעות עוצמתית, הוא לא נאמר כבדרך אגב, הוא לא נזרק באוויר לכל אחד, יש לו המון המון משמעות.
כל חיבוק מגיע רק למי שמגיע לו,בזכותך הבנתי שחיבוק הוא מרפא,לא רק אותך,גם אותי ואת כל מי שאת מחבקת.
אז לא רק שהפרופסור טעה ואת יודעת הרבה יותר טוב מכולם להראות אהבה,את זכית ללמד אמא לארבעה בת 36 מהי אהבה,איך מעניקים אותה נכון ולמי.
אני אוהבת אותך,כמו שאני אוהבת את כל אחייך,כמו שאני אוהבת את אבא ואת כל המשפחה הגרעינית.
למדת אותי לאהוב אותך גם כשזה לא את,לימדת אותי לאהוב אותך בלי לרצות לתקן אותך,אין צורך לתקן אותך.
פעם ראיתי הרצאה שם נאמר
"אי אפשר להסיר אוטיזם בלי להסיר את האדם עצמו"
אני לא רוצה להסיר את האוטיזם,אני מאוהבת בחלק האוטיסטי שבך,הוא הופך אותי כל יום מחדש למי שאני וזו הדרך הכי יפה בעיניי להראות אהבה.
