ההצגה "כל אחד והמים שלו" – מסע אישי דרך השכול והאומנות

"כל אחד והמים שלו" היא מונודרמה עוצמתית המבוססת על סיפור אמיתי, בבימויו של רובי קסוס ובכיכובו של יולי סקר.

היא עוקבת אחרי דניאל, מורה לתיאטרון ואב טרי, אהוב ומוערך ואחראי על כל אירועי התרבות בבית הספר בו הוא מלמד, שמתמודד עם סיוטים מהעבר.

טקס יום הזיכרון המפואר בבית הספר הופך לדאבונו ולנקודת מפנה בחייו.

המופע מעלה שאלות על מלחמה, שכול ואובדן בתוך הנרטיב הישראלי.

דרמה אישית ומרגשת שמצליחה לרתק ולרגש בו זמנית

על המופע

צפיתי במופע "כל אחד והמים שלו" בקאמרי.

המופע לוכד את הצופה בנוכחות האישית של דניאל.
יולי סקר מביא לבמה רגישות, כאב ומורכבות בדמותו של מורה אהוב ומוערך, האחראי על אירועי התרבות בבית הספר.

דניאל מוצג כאדם מחובר לסביבתו, אך נושא איתו צלקות עבר והסיוטים שמלווים אותו בלילות.

שם ההצגה, "כל אחד והמים שלו", הולך ומעמיק ככל שהסיפור מתקדם, כל אחד שוחה בים חייו הפרטי עם המשקעים והזיכרונות המניעים אותו.

המופע אינו רק סיפורו של אדם אחד, אלא מראה חברתית חדה.

הוא חושף את המתח בין האומנות לשכול, בין בית הספר וטקסיו לבין המציאות הרגשית המורכבת של מי שנדרש להוביל אותם.

על הבמה ניצב כיסא בית ספר אחד בלבד.
המינימליזם הזה, כמעט חצוף בפשטותו, יוצר עולם שלם: זיכרונות, מפגשים, טקסים ולילות ללא שינה.

באמצעות כיסא אחד, קולו וגופו של דניאל, אנו מועברים בין כיתות, חדרי מורים ואולמות טקסים,  הוכחה לכוחו של תיאטרון מצומצם אך מדויק.

טקס יום הזיכרון המפואר, שאמור לסמל זיכרון קולקטיבי, הופך עבור דניאל לרגע מפנה מטלטל.

לא רק אובדן אישי עולה כאן, אלא גם השפעתו המתמשכת של הזיכרון על חייו ועל זהותו.

הדרמה מציפה סוגיות ליבה של החברה הישראלית: צבא, מלחמה, שכול ומעמדם של טקסי יום הזיכרון בבתי הספר.

היא מזמינה את הצופה להתבונן מחדש בדרך שבה החברה מספרת לעצמה את סיפוריה, ואת המחיר הרגשי שמשלמים אלה שנושאים את הזיכרון בגופם ובלילותיהם.

אהבתי את דניאל,  דמות שממנה אפשר ללמוד על החיים, על השכול ועל היכולת למצוא את המים הפרטיים שלנו בתוך כל מה שאיבדנו.

סיכום

המופע "כל אחד והמים שלו" הוא חוויה אישית ומרגשת, שמצליחה לשלב בין סיפור חיים אמיתי לבין שאלות חברתיות כבדות שמעסיקות אותנו.
הוא מביא את הצופה לעומקם של רגשות חשופים, ומזכיר את כוחה של האומנות להתמודד עם כאב, זיכרון ואובדן.
זוהי דרמה שמצליחה לרגש ולרתק בו־זמנית, ולהשאיר תחושה עמוקה של הזדהות עם דניאל וסיפורו.

הבימוי של רובי קסוס והתפאורה המינימליסטית מעצימים את עולמו הפנימי של אדם שנאבק בזיכרונות שאי אפשר להשאיר מאחור, וכיסא אחד על הבמה מצליח לייצר מרחב עצום של רגש ומשמעות.

לצד הסיפור האישי, ההצגה מעלה גם דיון רגיש ומשמעותי על השפעת האובדן על מורים שאיבדו תלמידים , כאב שקיים במערכת החינוך ולא דובר עד כה .

בתום ההצגה התקיימה שיחה עם כותב המחזה והבימאי רובי קסוס והשחקן יולי סקר.

יוצרים ושחקנים:

מחזה ובימוי: רובי קסוס

משחק: יולי סקר

תפאורה: נטע אמיתי

תאוורה: עומר בולנז'ר כהן

מוסיקה: אלון גלזינגר

תנועה: נועה בוקר

ההצגה משחקת באופן שוטף בתיאטרון הנפש

צילום: נירה פרי,

נירה פרי

בלוגרית לייף סטייל,  מאמנת המתמחה באימון נשים

 

 

 

נירה פרי
נירה פרי ,מאמנת אישית ומאמנת קבוצות מתמחה בהעצמת נשים במעגלי החיים,בלוגרית ,לוכדת רגעים ,חולמת ציורים :) מחייכת לחיים