.

הצפייה במופע "גוף שלישי" המוצג על ידי מעבדת התיאטרון בשפת סימנים "אֶבִּיסוּ" הייתה חוויה תיאטרלית ייחודית, שעברה את כל הציפיות.

המופע עוסק בחרשים, שומעים ומה שביניהם.

נושא התרגום, הלשון והרגשות הופכים לטקסט שנצבע בצורה מורכבת בתוך ההצגה.

כשייכת לקהל השומע, מצאתי את עצמי ממוקדת בחוויה של הדמויות בעת שהן חוות את הקשיים ואת ההצלחות שבהתקשרות בעולם המוקף בקול.

האינטראקציות בין הדמויות שאינן שומעות לדמויות השומעות  חשפו היבטים שאנו השומעים לא ערים להם.

כבר מהרגע הראשון, העלילה הייתה מעניינת השחקנים שתקשורתם מבוססת על שפת הסימנים והתרגום שלה הצלחו לשבות את תשומת הלב.

ההצגה מצליחה לחבר בין הקהל השומע לקהל החירש, וזה נעשה בצורה מדהימה ומעוררת התרגשות.

דרך תנועות שפת הסימנים והמלל שמתרגם אותה, השחקנים העבירו עומק רגשי שחורג מהמילים בלבד.

הביצועים היו עוצמתיים ומרשימים, והם חשפו רמת פרטיות ואותנטיות שרגשו את כל מי שנכח.

עיצוב הבמה המינימליסטי אפשר התמקדות מוחלטת בשחקנים ובביטויים שלהם, תאורת הבמה הנקייה והקרנת קטעי האוטסאפ ברקע כמו גם שפתיים נעות הוסיפו עומק  לסיפור.

לסיכום

מעבדת התיאטרון בשפת סימנים " אֶבִּיסוּ" הצליחה ליצור יצירת אמנות מיוחדת במינה, שחוצה את גבולות השפה ומאחדת את הקהל בחוויה מיוחדת ומעניינת.