ביום שישי צפיתי בתיאטרון הסימטה בהצגה "ביבר הזכוכית" המבוססת על המחזה המוכר של המחזאי האמריקאי טנסי ויליאמס. הפרמיירה של המחזה של ווליאמס היתה בשיקגו בשנת 1944 ו'ביבר הזכוכית' הוא המחזה השני של ויליאמס.

ההצגה הנוכחית עלתה באוניברסיטת תל אביב באוגוסט 2020 כפרויקט גמר בבימוי בהשתתפות שחקנים מהחוג למצטיינים במשחק ועוצב על ידי סטודנטיות לתואר שני לעיצוב תיאטרון וקולנוע.

על ההצגה

על הבמה משפחה שמקפיצה אותנו הצופים לשנות ה-30 של המאה ה-20, ימי השפל הכלכלי בארצות הברית.

האם אמנדה אישה קשת יום שמגדלת לבדה את שני ילדיה: בנה טום וביתה הנכה לורה.

אמנדה ננטשה על ידי בעלה אבי ילדיה. היא מתרפקת על העבר וחיה את זכרונותיה.

אמנדה היא אם שתלטנית וחרדתית לגבי עתיד ילדיה.

הבן הבכור תום ניחן בנפש פיוטית. תום נאלץ לוותר על חלומותיו ולעבוד לפרנסת המשפחה במחסן נעליים עלוב.

הוא מתוסכל מחפש ריגושים זמינים מחוץ לשעות העבודה ובורח בכל עת מהבית למורת רוחה של אימו.

הבת הצעירה לורה מעבירה את ימיה בהאזנה למוסיקה ומשחק עם בובות זכוכית. היא מסוגרת בתוך עצמה ונמנעת מחיכוך עם הסביבה.

האם מתוסכלת מכך שמחזרים של הבת אינם מתקהלים בפתח ביתה. היא אינה חוסכת מלורה ביקורת והטפות איך אישה אמורה להתנהג תוך התעלמות מוחלטת מחוסר האונים של הבת.

מפגש שיוזמת האם  בין בחור אלמוני לבין לורה מתחיל כהבטחה גדולה המשפחה מרגישה שחלומותיה עומדים להתגשם, אבל….את זה תראו בהצגה.

האירועים המוצגים במחזה הם זיכרון של אחת הדמויות.

הזוכר במחזה הוא טום שהוא שיקוף של דמות המחזאי, וויליאמס בעצמו.

טום הוא "הזוכר" במחזה ואילו טנסי וויליאמס הוא "הזוכר" כמחזאי. השם "טום" הוא  כינוי החיבה שהוריו של וויליאמס העניקו לבנם.,

השימוש בשם 'טום' מרחיב את טשטוש הגבולות בין עובדות, מציאות ודמיון, וממקם את המחזה לא רק כ"מחזה זיכרון" אלא גם כמחזה אוטוביוגרפי.

ההצגה מעוצבת כמחסן זיכרונות של טום.

לעומת יתר הדמויות שחיות בזיכרון בלבד, דמותו של טום חיה בשני מישורי זמן: בהווה ה"ריאליסטי" שבו הוא מספר את אירועי העבר, ובעבר הבדיוני שבו מתרחש רוב המחזה.

לסיכום

ביצוע מעניין של מחזה מוכר הנוגע ללב.

הבימוי והמשחק נהדרים.

הפאזל של המעברים בין הזמנים מרתק

יוצרים

מאת: טנסי ויליאמס

תרגום: מיכה לבינסון

בימוי: חנה רוז כהן

משחק: טום – איתמר ברפמן.

אמנדה- הדס מירון.

לורה – מנבר יוסף

  ג'ים – מריו – ראמי סאלמן

ההצגה עלתה באוניברסיטת תל אביב באוגוסט 2020 כפרויקט גמר בבימוי בהשתתפות שחקנים מהחוג למצטיינים במשחק ועוצב על ידי סטודנטיות לתואר שני לעיצוב תיאטרון וקולנוע.

צילום: נירה פרי