אתי כהן זמל מתארת את קורות חיי משפחתה. זוהי סאגה משפחתית החולשת על חמישה דורות לאורך מאה שנים. העלילה מתחילה באיזמיר שבטורקיה בשנת 1947 בחצר משותפת ("הקורטיז'ו") בה חיו יחד כמה משפחות.
בספרה אתי מתארת בעיקר את חייה של ג'ויה, אמה. ג'ויה היתה צעירה יפה, שעבדה קשה לפרנס את עצמה ואת אמה, אשר ניצלה אותה והתעללה בה. אך, ג'ויה הטובה והחרוצה המשיכה לתמוך באמה למרות העוני והקושי הנפשי שהיה כרוך בכך.
היא פגשה את אלברטו, שמכר דגים טריים, שלרוב לא היה לה כסף לקנות. הוא היה יפה תואר ואדיב וכבש את לבה העדין. אלברטו אהב לחגוג את החיים ולצאת לבלות, לשתות ולרקוד. אלברטו עצמו התגורר אצל סבתו, לאחר שאמו האלמנה נטשה אותו לטובת גבר חדש בחייה.
בין השניים נרקם סיפור אהבה, אשר נקטע כשאלברטו גויס לצבא הטורקי.
ג'ויה נותרה מאחור לבדה עם אמה, בחייה הקשים, שהיו רצף עיקש של עבודות קשות, ניסיונות של גברים לשלוח ידיים ואמא אחת שהמשיכה לדרוש עוד ועוד מבתה. אך, ג'ויה לא התייאשה וחיכתה. אפילו שבקושי קבלה ידיעות מאלברטו (וגם אז נאלצה לבקש ממישהו שיקראה עבורה את המכתב).
כשנודע לה שהשתחרר ואין לו כסף לחזור הביתה, היא מכרה את שיערה היפה ושלחה לו כסף. וחיכתה…
השניים התחתנו באהבה רבה ועלו ארצה.
למרות, נבואתה השחורה של חמותה שכשהמרפק שלה יתעבר, ג'ויה תיכנס להיריון וכשכף ידה תצמיח שיער, היא תלד, לג'ויה ואלברט נולדו ילדים. אפילו 3 זוגות של תאומים…
העוני והקושי היו מנת חלקם. אבל הם עשו כמיטב יכולתם לספק לילדיהם את כל מה שניתן.
הספר מתאר בציוריות רבה, את קורות המשפחה. כשתקראו בספר תוכלו להריח את ריחות השוק, תוכלו לשבת בחצר בערב עם הקפה ולטעום את טעמו של הרוטב בארוחת הערב של ג'ויה.
דרך עיניה וסיפורה של ג'ויה תחשפו לתקופה, בה לא היה שיוויון בין נשים וגברים, בה עבודה קשה היתה הישרדות הכרחית ופינוק פריווילגיה שרק מעטים ועשירים זכו לה.
אתי לא מספרת רק סיפור משפחתי, אלא סיפור על עוצמה נשית שקטה, ששרדה כנגד כל הסיכויים, על נאמנות חסרת פשרות ואהבה ללא תחליף.
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
