סקרנות לא תמיד הורגת והסקרנות שלי דווקא מביאה אותי תמיד לגלות מקומות חדשים והפעם הגעתי עם חברתי טלי בשיטוטים שלי בתל אביב שלי למקום שלא הכרתי ברחוב סלמה בואך יפו, מן אולם הופעות והקלטות עם חלל לאירועים. דווקא שווה אבל לא נראה לי לגילי המתקדם. אבל חברתי טלי טענה שהיא צריכה לעצור שם.
ממילא הייתי עייפה ורציתי גם לשתות משהו, הקולות והצלילים סקרנו… וכך נפלה בידי ההזדמנות להציץ אל אחורי הקלעים של חזרות למופע "אמני ישראל שרים U2" שכל הכנסותיו קודש למען ילדים במצוקה. שמעתי את לירז צ׳רכי ואת שרי גבעתי (כרגיל אני מצלמת ולא ממש יודעת מי הן, צלמתי מישהי לידה שהייתי בטוחה שזאת שרי גבעתי .אומרים לי שהן לא רק זמרות אלא גם שחקניות ושגבעתי הצטלמה עם אנריקו איגלסיאס לקליפ… בצדק… מי אם לא היא) מתאמנות ומבצעות שירים של U2 .
מאחורי הקלעים זהיתי מישהי שהיתה מוכרת לי שגם קרובה אלי בגיל ובחוויית השיבה לישראל. עדה לזורגן המאפרת, שהגיעה לטאץ׳ אפים כדי לסגור עם הבנות ויתר האמנים שמופיעים, על איך היא תאפר אותם בערב המופע. היא גם זיהתה אותי מהימים העליזים במנהטן.הכרתי אותה פעם אצל גילי גמליאלי שהיה ספר בחסד עליון בשנות ה-90 שתמיד הייתי מתארגנת אצלו לפני אירועים, אין הרבה ספרים כמו גילי גמליאלי ז"ל. הוא היה מסדר לי את השיער כמו שאף אחד אחר לא הצליח.
מסתבר שיש לנו גם חבר משותף, דב הספר מרחוב ה57 בניו יורק שמיד עלה על הקו לשיחה וקישקש איתנו על הימים ההם.
אבל לפחות מצאתי עוד אחת שחזרה מניו יורק הביתה. ביקשתי לראיין אותה אעשה זאת אחרי פסח. נו טוב יש לי כמה נסיעות קטנות לערוך עד אז.
אני לא אוכל להיות במופע ב-12.3.14 בהאנגר 11 בנמל תל אביב, כי אהיה בחו״ל. אולי סלונה יארגנו מפגש לקראת המופע.
את עדה בוודאי אפגוש ואדווח לכם על חווית השיבה לארץ ישראל שלה . אחיות לנשק אנחנו.
