על המופע

שבעת הרקדנים על הבמה נראו כרוקמים יחד מארג חי ונושם של זיכרון וחיים.

התנועות נעו על הגבול הדק שבין עוצמה לשבריריות, וכל מחווה נשאה בתוכה כאב אישי שהתרחב והפך לנחלת הכלל.

כבר ברגעים הראשונים הופיעה רקדנית שנשאה בידיה עץ, דימוי עוצמתי שנשאר נוכח על הבמה לכל אורך המופע.

בעיניי, העץ הזה חיבר בין הכאב והאשמה שבהם נעוצים השורשים לבין הצמיחה והתקווה הפורצים מעלה.
לא נדרשו מילים כדי להבין הגוף דיבר בשפה שקטה אך חדה.

ואז נשמע קולו של החייל המת, אחיה של היוצרת: ״למרות הזמן שעובר ואתם שעסוקים במלאכת החיים, עלומיי נותרו בעינם. חוקי החיים אינם חלים עלי. ונראה שחייכם שם למטה מחוררים״.

ברגע הזה נדמה היה שהאולם כולו עצר מלנשום, ואני עצמי מחיתי דמעה.

המחול הפך מטקס תנועה לפולחן זיכרון.

ייחודה של SOFI טמון ביכולת של יעל שילר להחזיק קצוות מנוגדים בו־זמנית: יופי מול כאב, שתיקה מול צעקה, חיבוק מול נטישה.

הרקדנים נעו בגלים נפלו, התרוממו, התרוקנו והתמלאו ויחד יצרו מקהלה אנושית אחת.

הפיזיות הווירטואוזית נשזרה ברגעי כמעט קפאון, ודווקא השקט הזה העצים את עוצמת המופע. התחושה הייתה שכל רקדן מביא סיפור אישי, אך הקולות התאחדו לאמירה קולקטיבית על זיכרון, אובדן ותקווה.

כצופה  הרגשתי שאני לא רק מתבוננת הגוף הגיב, הלב האיץ, הנשימה השתנתה, ולעיתים הדמעות מצאו את דרכן החוצה.

זו הייתה חוויה שדרשה התמסרות מלאה.

בסיום, עם כיבוי האורות, נותרה תחושת טיהור.

משהו כבד התרומם, אך הותיר אחריו שובל עדין של כאב מתמשך.

יעל שילר יצרה חוויה שמצליחה להיות גם מרגשת וגם מטלטלת, חוויה שמזכירה עד כמה אנו זקוקים לרגעי חיבור, גם כשהם עטופים בעצב

Sofi היא יצירה שמרחיבה את גבולות הגוף, אל מקום שבו הכאב והיופי חיים יחד, בלי להפריע זה לזה.

סיכום

SOFI  היא יצירה נדירה בעוצמתה.

היא חוצה גבולות בין אישי ללאומי, בין זיכרון להווה, ומציעה לצופה חוויה שבה הגוף הופך לכלי של זיכרון, של כאב ושל ריפוי.

זהו מחול על החיים עצמם, על שבריריותם, על הכוח להתרומם מחדש, ועל האפשרות למצוא אנושיות גם בתוך החושך.

קרדיטים

כוריאוגרפיה וניהול אמנותי: יעל שילר

רקדנים יוצרים: נאור וולקר, איילה מגריל, אנטולי שיינפלד, זיו בשור, אורי מבזבז, חביבייה הרקולס, יעל שילר

מוסיקה: סטפן לוין, אבי בללי

אנימציה: סטודיו פוטמקין

תאורה: עומר שיזף

תפאורה: חן אוחיון,

תלבושות: יעל שילר, גלינה אילן

צילום: אסקף