במוזיאון בית ראובן שבמתחם מוזיאוני ככר ביאליק, כשתמונות של אשתו של ראובן הצייר ברקע, צפיתי במופע הבכורה של היוצרת והרקדנית סאלי-אן פרידלנד: A Peeling .

מופע של שתי הרקדניות גוצ'י כהן, סאלי -אן פרידלנד.

מופע שנון, עוצמתי, אותנטי שמדבר אל הנשמה.

על המופע

ישבתי, מרותקת. הרחבה החשופה, השקט שבין התנועות – כל פרט נדמה מדוד ומחושב, אך באותה נשימה גם גולמי, כואב וחי.

המופע היה חוויה רגשית עוצמתית, מסע אל תוך נבכי הנפש האנושית דרך הגוף, התנועה והשקט שביניהם.

הרקדניות נעו, קילפו, חשפו.

פעולת הקילוף הפשוטה הפכה לטקס מדיטטיבי, בו כל מחווה מספרת סיפור של פגיעות וחוסן גם יחד.

גופן התקמר, התכנס, נפרש, נאחז, השתחרר. תנועותיהן הלכו והתעצמו, מתנועות עדינות כמעט בלתי מורגשות, עד להתפרצויות מלאות עוצמה.

לעיתים נדמה היה שהם גוף אחד, פעימה אחת, ואז לפתע, בניתוק חד, חזר כל אחד למאבקו האישי.

אחרי קילוף שכבות היו גם  רגעי רוך קרבה, תקווה.

ברקע, הקונצ'רטו לצ'לו של אלגר ליווה את המופע בנוכחות עמוקה.

הצלילים הרכים-דרמטיים עטפו את הרקדניות, כמו היו חלק מהתנועה עצמה. הן נסחפו במנגינה, נכנעו לה, ואז התקוממו נגדה. המוזיקה והתנועה שזורים זה בזה, מספרים יחד סיפור של מאבק והשלמה, של כאב ושל חיפוש אחר תקווה.

בתום המופע, היוצרת סאלי-אן פרידלנד דיברה עם הקהל במילים פשוטות אך כנות, היא שיתפה: "זו הצעקה שלנו… מה שהרגשנו שאנחנו אנשי תפוחי אדמה ואין לנו כוח בתור בני אדם לשנות משהו…"

המשפט הזה ננעץ בי.

הוא משקף את תחושת חוסר האונים לצד הדחף לזעוק, לנוע, לא לוותר.

למדנו גם שהמופע קרם עור וגידים במהלך שנה תקופה מורכבת והזויה שכולנו חווינו ועדיין חווים.

המופע הזה נגע בי, חדר עמוק אל תוך התודעה שלי.

הוא לא רק הציג מחול, אלא שפה שלמה של חוויות אנושיות.

לא פלא שהקהל נשאר דומם, מכושף, ורק בסוף התפרץ למחיאות כפיים ממושכות.

סיכום

מופע עוצמתי, עדות אנושית חיה שחושפת את היופי שבפגיעות, את הכוח שבהתמודדות, ואת התקווה שנולדת מתוך החושך.

אל תחמיצו חוויה בלתי נשכחת, שמותירה את הלב חשוף- אך מלא.

יוצרת: סאלי -אן פרידלנד

רקדניות: גוצ'י כהן, סאלי -אן פרידלנד

דרמטולוג וניהול חזרות: עודד רונן

מוזיקה: קונצ'רטו לצ'לו מאת אלגר

אורך היצירה: 25 דקות

צילום: נירה פרי