- זה שאתם לא מבינים את זה, לא אומר שזה לא קיים.
הפרעת חרדה היא הפרעה נפשית שנקראת לעתים קרובות "הנכות הנסתרת" – אי אפשר לראות אותה, ומי שמעולם לא נאלץ להתמודד עם התופעות שלה, גם לא יוכל להבין.
- חוסר היכולת שלי לעשות את הדברים שאתם עושים, גורמת לי מבוכה ובושה.
כשאתם אומרים לי "לכי לדבר עם האדם הזה" או "פשוט תתגברי ותעשי את זה", אני מרגישה אשמה, בושה ומבוכה. ההתעקשות שהפחדים שלי חסרי בסיס רק מחמירה את המצב.
- לא טוב לי להרגיש ככה.
הייתי רוצה ליהנות מהחיים, לנהל שיחה עם זרים, לעלות במעלית או לצאת מהבית בלי לחוש חרדה. זו לא חוויה נעימה וזה לא מבחירה. קשה לי לשלוט בחרדה שלי.
- החרדה היא ממש לא תירוץ.
זה לא מתוך עצלנות או סנוביות. ברור שאני רוצה לשמור על מקום העבודה, להגיע למסיבות ולעשות את כל הדברים שאתם עושים ולוקחים כמובן מאליו, מאשר לשבת בבית ולהרגיש כמו כישלון. אבל לפעמים החרדה משתקת אותי.
- מתח יכול להחמיר את החרדה שלי.
כשאני במתח או בהצפה, רמת החרדה שלי עולה. לפעמים אין לי ברירה אלא לקום וללכת, גם אם זה ממש לא מנומס. לפעמים זה עוזר להיות כמה דקות לבד, אני לא מנסה לפגוע באף אחד.
- ברור לי שרוב הפחדים שלי לא הגיוניים.
לא צריך להזכיר לי שזה טיפשי לפחד ממעליות ושטיסה היא אמצעי התחבורה הכי בטוח לפי הסטטיסטיקה. ברור לי שאין שום בעיה לדבר עם השליח של הפיצה או הפקיד בבנק. אבל החרדה שלי מתחילה הרבה לפני הסיטואציה ונמשכת הרבה אחריה. אני זקוקה לתמיכה, לא לרציונליזציה.
- זה בסדר אם אתם לא יודעים מה לעשות.
לפעמים אני בעצמי לא יודעת. פשוט שאלו אותי איך אפשר לתמוך בי כרגע. בדרך כלל מספיק רק לומר "אני כאן", "נעבור את זה ביחד" או "אני אשאר כאן איתך עד שזה יעבור". זה יכול ממש להרגיע.