איזה כייף לי שאני לא רווקה.
כלומר שאני לא רווקה בלי ילדים
כן, אני לבד אבל הסטטוס "גרושה פלוס" בעיניי שווה הרבה יותר מאשר מרווקה ללא ילדים.
לא רוצה לדרוך על נקודות רגישות ומתנצלת מראש אם אפגע ברגשות של מישהי שקוראת, אבל מטרת הבלוג היא לכתוב מה שעובר עליי ואת הגיגיי לאור הסטטוס החדש.
יש את הרווקות שיש להן שעון ביולגי שמתקתק ויש את אלה שאם כבר הגיעו לגילן המופלג לא רוצות להתפשר ויש, ויש …
ואני ? אני כבר חוויתי מערכת יחסים משמעותית, חתונה ולחצים של החיים אחרי שהילדים נולדים. אני כבר יודעת מה אני לא מפסידה ורוצה משהו אחר, מרענן יותר. אין לי את הלחץ למצוא מישהו להקים משפחה, לממש את הזכות הטבעית להיות אמא ולקחת משכנתא יקרה.
יש אלה שיגידו שגרושה פלוס ילדים זה תיק וכדאי להתרחק. בוודאי אם אתה רווק, למה שתרצה ילדים של מישהו אחר ? האם גרושה פלוס ילד היא בהכרח מינוס ?
לבנות שלי יש אבא. אבא שאוהב אותן עד הירח ובחזרה, אבא שיעשה עבורן הכל – הן לא צריכות אבא חדש ואני לא צריכה (בהכרח) בעל. אני רוצה אהבה, חברות, תשוקה ושותפות.
אני אמשיך לאהוב את הבנות שלי אהבה אינסופית נו מטר וואט, אני מוכנה לאהוב גם ילדים של גברים אחרים. מוכנה בשמחה שמישהו נוסף יאהב את הילדות שלי.
המינוס היחידי שאני יכולה לחשוב עליו בהקשר שלי הוא שאני לא רוצה להוליד עוד ילדים . גבר יכול הוליד ילדים בכל גיל ונשים לא. אבל מעבר לעניין הביולוגי, אני פשוט לא רוצה. מיציתי ממזמן את החיתולים והלילות ללא שינה. לפעמים מלחיצה אותי המחשבה להיות במערכת יחסים עם גרוש עם ילדים, לא ממש ברור לי איך זה יעבוד. האם הוא תמיד יצודד בילדיו ואני אהיה האמא החורגת המרשעת כמו של שלגיה ? מצד שני, לא רואה את את עצמי חיה עם מישהו שהוא לא אבא בכל רמ"ח איבריו. מישהו שחווה את הזוגיות וההורות לפחות כמוני, מישהו שיבין את האהבה הזאת שהיא גדולה מהחיים עצמם.
כשיש לי רגעי משבר בדרך ואני מרגישה לבד, אני יודעת שאני לא באמת לבד. יש לי שתי אהבות גדולות בלב שאני זקוקה להן לא פחות ממה שהן זקוקות לי. אף אהבה לגבר לא תשתווה לזה, גבר בא וגבר הולך אבל הילדות שלי הן טעם החיים שלי. הן הכל בשבילי ואני רוצה להיות הכל בשבילן.
אבל לכל אמא יש גם רגשות אשם, בוודאי לגרושה, אבל זה בפוסט בנפרד
