״Arbollella – היא עץ השדה" / מופע פלמנקו חדש של להקת רמנגאר

מופע הפלמנקו ״Arbollella״ של להקת רמנגאר סוחף את הצופה למסע נשי מהפנט, מלא אור ורגש.
הבמה מתמלאת בתאורה חכמה, מוזיקה מדויקת ורקדניות שמספרות בגוף סיפור של כוח ושבריריות.
האישה שבמרכז העלילה הופכת ל״עץ השדה״, עץ שממשיך לעמוד גם כשנשבר הרוח.
זה מופע שחודר מתחת לעור ומשאיר אחריו שקט עמוק של התבוננות אישית על המסע שעברנו בשנתיים האחרונות.

 כדברי היוצרים: "…בסוף הדרך, נייחל לכולנו, לפחות לרגע, להגיע לאותו העץ של "ארבולאייה", ולשבת יחד, מתוך תחושה של רעות ואולי נרקוד, יחד, מי יודע?"

על המופע

זה היה רגע שאי אפשר לטעות בו, רגע של בכורה.

ההתרגשות עטפה את חלל אולם דלל שבמרכז סוזן דלל עוד לפני שהאור הראשון נדלק.
הזמר שר, התזמורת ניגנה , והאישה, הדמות המרכזית, עמדה בצד, כמעט נעלמת בחושך.
משהו במפגש הזה בין קול, צליל וחושך יצר מתח עדין, כמו נשימה שמחכה להשתחרר.
ואז, לאט, התאורה נפתחה, והעולם של ״Arbollella״ נולד מול עינינו.

כאן גם נחשפה משמעות השם Arbollella שהוא חיבור של שתי מילים בספרדית: “Arbol” (עץ) ו־ “Ella”  (היא).
היא, האישה שבמרכז הסיפור אינה דמות רגילה.

היא אישה שנאלצה, בעל כורחה, לקחת את מקומו של אהוב ליבה ולהפוך ל״עץ השדה״, סמל לחוזק ולשורשיות, לעמידה מול הסערות, וליכולת לצמוח מתוך כאב.
הביצוע של להקת רמנגאר פשוט מהפנט. 14 אמנים על הבמה, וכל אחד מהם נוגע בדיוק במקומו הנכון .
הרקדניות נעות בדיוק, מתפרקות ונבנות מחדש, כמו לב שמנסה למצוא קצב אחרי סערה.
הגיטרות והקולות חיברו אותי לעומק של פלמנקו אמיתי ,לא הצגה של תשוקה, אלא תשוקה עצמה.
התאורה הנהדרת נבנתה כשפה נפרדת, נעה בין אור לצל כמו הלבטים של האישה שבמרכז הסיפור.
היו רגעים שבהם האור עטף אותה, ורגעים שבהם נבלעה בחושך, וכל שנייה הרגישה מדויקת.

המופע כולו נוגע בנקודות הרגש העמוקות ביותר.

הוא מציע מסע של עיבוד והתמרה, דרך עיניה של אישה אחת שמייצגת את הכאב, ההחמצה, אבל גם את התקווה ואת הכוח האנושי לשרוד, להחלים ולקבל.

כשנגמר המופע, הקהל לא חדל להריע, מחיאות הכפיים מילאו את האולם, גלים־גלים של התרגשות אמיתית.
זה היה סיום שכולו הודיה, לא רק לאמנים, אלא גם לעצם האפשרות לחוות דבר כל כך חי ועמוק.

סיכום

ערב של פלמנקו שכולו דיוק ורגש, שבו כל אלמנט: תנועה, צליל, תאורה, יוצר יחד חוויה שמרגישה שלמה.
״Arbollella״ מצליח להזכיר למה אנחנו הולכים לראות אמנות חיה: כדי להרגיש, לא רק להבין.
יצאתי מהאולם עם נשימה עמוקה ותחושת הודיה על האפשרות להרגיש כל כך.

בהשתתפות

 רקדניות 

קרן פסח, קרן שנור, נוי לחמן,

אשרת קליין, גאיה ליברמן קונטיני, אריה גבע

 הרכב מוסיקלי 

|שירה | שוקי שוויקי ויעל הורביץ

גיטרה | תומר חן

בס פלמנקו | ערן הורביץ

כלי נשיפה | מרסלו זובר

כלי הקשה | איתי אסטרחן

קלידים ושירה | אבנר פסח

ניהול אמנותי וכוריאוגרפיה | קרן ואבנר פסח

ניהול מוסיקלי | אבנר פסח, פרוקיטו

עיצוב במה ותאורה | דני פישוף

עיצוב תלבושות | קרן פסח, ננסי קהימר

מנהלת הצגה | אפרת מרסיק

ייעוץ אמנותי | קרין לדרמן

ניהול הפקה | נטלי פאטאו

ניהול טכני | חברת מג'נטה

נירה פרי

בלוגרית לייף סטייל,  מאמנת המתמחה באימון נשים

 

 

נירה פרי
נירה פרי ,מאמנת אישית ומאמנת קבוצות מתמחה בהעצמת נשים במעגלי החיים,בלוגרית ,לוכדת רגעים ,חולמת ציורים :) מחייכת לחיים