\\ בית האמנים בירושלים: תערוכות חורף-אביב 2020
חמש תערוכות חדשות בבית האמנים ירושלים עוסקות בפרויד, מיין קאמפף, מסע זיכרון במולדובה, התבלות הגוף ומשמעות האמנות והעיצוב בעידן פוסט-תעשייתי.
\ גדעון רובין / הספר השחור
אוצרת: מרי שק
כחלק ממחקר לקראת תערוכה בבית פרויד בלונדון בשנת 2018 רכש ברשת האינטרנט האמן גדעון רובין, עיתונים ישנים משלהי שנות ה-30 של המאה ה-20, המתייחסים לתקופה שבה נמלט פרויד מווינה ללונדון. באחד המשלוחים גילה לתדהמתו עותק של חוברת מ-1939, ובה תרגום לאנגלית של אחד מפרקי האוטוביוגרפיה של אדולף היטלר, מיין קאמפף, כחלק מסדרת חוברות, שראו אור באנגליה כמגזינים שבועיים. על עטיפת החוברת צוין, כי כל ההכנסות ממכירתן קודש לצלב האדום באנגליה. בניגוד לספר הידוע לשמצה, החוברות לוו באיורים, בציורים ובתצלומים מגרמניה הנאצית וממקומות אחרים בעולם, בכלל זה תל אביב. רובין החליט לרכוש את המהדורה כולה, על 18 החוברות שבה. בעבודה סיזיפית יומיומית, שהחלה כאקט רגשי אישי, מחק כל מילה ומילה בגוף הטקסט בצבע שחור, ובמקביל שינה ו/או מחק את כל הציורים והתצלומים המלווים אותו. בסגנונו האופייני עיבד רובין את הדימויים המצולמים על ידי מיסוך פני הדמויות המתוארות ומחיקת סמלי התעמולה הנאצית. ההשחרה השיטתית הניבה סדרה של עבודות מונוכרומטיות מופשטות, המייצגות מהלך של נִטרול סמלי, בבחינת "כתיבה" מחדש של הספר השטני והפיכתו לספר שחור.
הספר השחור של רובין הוצג לראשונה במוזיאון פרויד בלונדון בשנת 2018. הצגת התערוכה במתכונת שונה בבית האמנים בירושלים מעוררת תהודה סמלית ואחרת.
מפגשי גלריה: שלישי, 3.3.20 בשעה 18:00 עם האמן ואוצרת התערוכה / שני, 30.3.20 בשעה 18:00 עם אוצרת התערוכה
\דויד טבול / זיגמונד פרויד, יהודי ללא אלוהים (סרט)
אוצרת: מרי שק
דויד טבול, במאי, אמן וסופר צרפתי, פורש את מסכת חייו של אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד, מן הדמויות המשפיעות ביותר במאה ה-20, תוך התבססות על מכתביו האישיים. הוא משתמש בסרטי ארכיון ובתצלומים מן התקופה, הנדמים לעתים כציורים, ואלה מלוּוים בקריינות, המפיחה בסרט חיים ומעצימה אותו בממד קולי ובעומק נוסף. השימוש בכל אלה כדי לגולל את סיפור חייו של פרויד מוליד יצירת מופת פיוטית, היסטורית ודרמטית כאחת.
\ אברהם קריצמן / מעשן (טכניקה מעורבת)
אוצר: עמית שמאע
אברהם קריצמן מציג חוויות ליקוט, שיטוט ומסע רגלי, שקיים בשנת 2015 בפיאטרה ניאמץ (Piatra Neamț), עיר שבה התגורר אבי סבו בחבל מולדובה שברומניה. במהלך מסעו עוקב קריצמן אחר התפתחותם של מיתוסים שונים, האוצרים מטענים אידיאולוגיים ותרבותיים. קשתות וקימורים אדריכליים לצד פְרסקאות שהתקלפו מצטרפים לדימויים חדשים, המשמשים כחזות ויזואלית ל"בקיעים מיתיים" – שברים ארעיים ברצף ההיסטורי, המבקשים להבליט את אופייה הנזיל והבדיוני של המציאות שבה אנו חיים. אִזכורים אלה מעלים מחשבות על מצבים, שבהם איסוף אינפורמציה וריבוי מידע מאפשרים הסוואה ומיסוך, ובד בבד מייצרים דימויים מרובדים חדשים, המהדהדים את יחסנו לזיכרון, לחוויה ולפרשנות. התערוכה מכנסת שלל תיאורים, בליל של צורות ורצף של אִזכורים ויזואליים וחווייתיים לכדי מיצב דו-חללי, המעלה שאלות בדבר הישנותם, השתמרותם ומקומם על הרצף ההיסטורי.
מפגשי גלריה: שלישי, 17.3.20 בשעה 18:00 עם האמן / שבת, 4.4.20 בשעה 12:00 עם האמן ואוצר התערוכה
\ איל ששון / גן השחי (ציור)
אוצרת: רווית הררי
תערוכתו של איל ששון, נדמית לציור שאיבריו נופחו לממדי ענק ויצאו מכלל שליטה. היא מורכבת מציורים גדולי ממדים, גועשים, גולשים ומדממים, הפורצים את קצות הפורמט המרובע וחותרים תחת גבולותיו המוכרים של הציור. יחד הם חוברים ליצירת מודל של טבע מופרע; גן פורח העולה על גדותיו כמעט עד כדי ריקבון, שאלמנטים גופניים נוזליים ובשרניים נמהלים בו ויוצרים מפלצות צמחיות טורפניות פעורות לוע. ששון מייצר הכלאות סוריאליסטיות בין אלמנטים מוגדלים ומנופחים שהוא מבודד מן הטבע לבין איברי הגוף ונוזליו. התוצאה היא נופים גופניים ונפשיים גדושי שפיכות או נביעות צבע – המקבילות להתפרצויות של תפרחת, או לנביעה של מעיין כלשהו – המעלים הרהורים על התבלות הגוף ועל קריסתו.
מפגש גלריה: שבת, 18.4.20 בשעה 12:00 עם האמן ואוצרת התערוכה
\ עפרי ליפשיץ / Industrial One Of 3.0 תערוכה בסדרת נדבך 22 (עיצוב תעשייתי)
אוצרת: שלומית באומן
המפגש בין האנושי לבין הממוכן והמקודד מצוי בלב תערוכתה של המעצבת התעשייתית, עפרי ליפשיץ. בחיבור בין אהבתה לקראפט ולחומר לבין המציאות, שבה הולכים ומיטשטשים הגבולות שבין האדם, המכונה והמדיה הדיגיטלית. ראשיתו של התהליך בפיתוח מכונה, המופעלת על ידי אלגוריתם (קוד), המדמה ייצור ידני של כלי אוכל מקרמיקה. הקוד מאפשר למכונה טווח תנועה רחב, כך שבתהליך הייצור כל כלי מתקבל כיחיד במינו (one of a kind). למחקר זה (3.0) נבחרו כלי-קרמיקה תעשייתיים, בשל מיצובם התרבותי הגבוה, ובשל המשמעות האישית שלהם עבור ליפשיץ (רוזנטל, ווג'ווד, איקאה ועוד). ייצורם באמצעות מכונה ואלגוריתם, מעניק להם פרשנות חדשה: מהי שפת הקראפט של המחר? ומה תהיה משמעותם של האמנות ושל העיצוב בעידן הפוסט-תעשייתי?
מפגשי גלריה: שלישי, 24.3.20 בשעה 18:00 עם האמנית ואוצרת התערוכה / שני, 30.3.20 בשעה 19:00 עם האמנית
תאריכים: 29.2.20 – 25.4.20
בית האמנים ירושלים, שמואל הנגיד 12, ירושלים – הכניסה חופשית
גדעון רובין, הספר השחור עמ' 243-242, 2017, צילום ריצ'רד איווי Gideon Rubin, Black Book pp. 242-243, 2017. Photo Richard Ivey
\\ גלריה ארטפורט: תערוכה הקבוצתית "ברוכים הבאים ליפו"
התערוכה מציגה שלושה מהאמנים שפגשנו בדרך. אמנים שהקדישו חיים שלמים ליצירה שלא תמיד מצאה את דרכה אל המוזיאונים והגלריות בתל אביב. אמנים שעובדים ביפו במשך עשרות שנים, וצפו בעניין כיצד עולם האמנות הלך והתרחק אל עבר כיוונים אחרים .כתוכנית רזידנסי שמשמשת בית לאמנים בתחילת ואמצע הקריירה שלהם, אנחנו נרגשים לפתוח הפעם את הבית שלנו לדור של אמנים ותיקים, שפעלו ביפו ודרום תל אביב הרבה לפנינו.
אורי אליעז (1931, ישראל) יציג למעלה מ 60 דמויות עץ שנבנו משאריות פסולת שאסף על חוף הים ביפו החל משנות השבעים.
נחום ענבר (1940, ישראל) יציג את סדרת "הפסל ופסלו" ובה פסלי אבן שנעשו בשיטת "פיסול ישיר", עבודה ידנית אל מול האבן, ולצידם רישומים המלווים את הסדרה.
סופי יונגרייז (מחנה עקורים באוסטריה, אחרי מלחמת העולם השנייה) תציג פסלי אבן רכים, מלאים בקימורים, חלקי גוף ומפגשים בלתי צפויים.
נעילה: 7.3.20
עבודה של האמן אורי אליעז, קרדיט צילום איריס דומאני
\\ מוזיאון תל אביב לאמנות
\ ויליאם קנטרידג': ביתר מתיקות נגנו את הריקוד
התערוכה של ויליאם קנטרידג' במוזיאון תל אביב לאמנות, "ביתר מתיקות נגנו את הריקוד", מציגה מיצב מולטימדיה הנפרס על פני 8 מסכים, באורך 40 מטרים המקיפים את הצופה. ההקרנה המשלבת סרטים, אנימציה, רישומי פחם, תיאטרון צלליות, מחול ומוזיקה אפריקאית, מזמנת חוויה רב חושית מפעימה, המעוררת סוגיות סביב החיים, המוות, בדידות קיומית, הגירה ועקירה. היצירה מציגה תהלוכה מונומנטלית מרהיבה של דמויות וצלליות בגודל אדם, העוברות ממסך למסך, על רקע נוף מצולק מצויר בפחם. את התהלוכה מובילה תזמורת כלי נשיפה ובעקבותיה הולכות־רוקדות, דמויות מצולמות ומונפשות של אנשים חולים הדוחפים מכשירי אינפוזיה, כמרים הנושאים מעל ראשיהם פרחי חבצלות, נוודים ופליטים גוררים מזוודות ושקים וצלליות של שלדים, כולם נעים בצעדי ריקוד לעבר הקבר.
אוצרת: רותי דירקטור
נעילה: 2.8.2020
ויליאם קנטרידג', מתוך הווידאו ביתר מתיקות נגנו את הריקוד, 2015, באדיבות ונדי פישר וקרןA4 Arts
\ "ג'ף קונס: ערך מוחלט – עבודות נבחרות מאוסף מוגרבי" החל מה-10.3.2020
אוצר דורון רבינא, האוצר הראשי של מוזיאון תל אביב לאמנות. התערוכה תוצג בגלריה ע"ש לילי ויואל משה אלשטיין בבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר, חלל התצוגה הגדול במוזיאון.
\\ גלריה זומר לאמנות עכשווית: "הקברנים"- יעל ברתנא
סרטה האחרון של ברתנא, The Undertaker (2019), יוצג לראשונה בישראל במסגרת מיצב וידאו חדש, לצד תצלומים בגודל אנושי ואובייקטים הקשורים ישירות למתרחש בסרט. הוידאו נוצר בעקבות המיצגBury Our Weapons, Not Our Bodies! (2018) שבו האמנית ביימה הלוויה סמלית לכלי נשק בפילדלפיה, עיר הולדתה של הדמוקרטיה האמריקאית, שבה הוכרזה עצמאות ארצות הברית ונכתבה החוקה האמריקאית.
בסרט The Undertaker, תהלוכה חמושה מובלת דרך מרכז העיר פילדלפיה לבית הקברות גבעת לורל בכדי לערוך טקס קבורה המוני למגוון נשקים מתקופות זמן שונות. המיצג משלב חלקים מכוראוגרפיה מ-1953 מאת הכוריאוגרפית וממציאת כתב התנועה נועה אשכול (1924-2007).
בנוסף לסרט, ברתנא מציגה תצלומים שבהם מוצגים הקברנים, דמויות עטויות מסכות שהופיעו בוידאו, וסדרת מאובני רובים שמוצגים על גבי פדסטלים ומדמים ממצאים שנחפרו והוצאו ממעמקי האדמה, שנים רבות לאחר ההתרחשויות המתוארות בסרט. כמו כן, מוצגת בתערוכה עבודת נאון שכותרתה "פטריארכיה היא היסטוריה," שמהדהדת את המיצג של האמנית What If Women Ruled the World (2017-2018), בו ביקשה ברתנא לדמיין עולם שכל העומדות בראשו הן נשים.
אוצרת: עירית פיין זומר
נעילה: 14.3.2020
יעל ברתנא, The Undertaker, מיצב וידאו חד-ערוצי, 13 דק', 2019, קרדיט יחצ
\\ מוזיאון טיקוטין חיפה
\ "רכישות חדשות" הינה התערוכה החמישית מסוגה המוצגת במוזיאון טיקוטין, מאז פתיחתו לקהל בשנת 1995. בתערוכה יוצגו מגוון רחב של יצירות אמנות שנרכשו ונתרמו למוזיאון, בשנים שחלפו מאז התערוכה "רכישות חדשות IV", שהתקיימה בשנת 2014. בין היצירות הדפסים מסורתיים ומודרניים, אמנות יפנית עכשווית , נטסקה, אביזרי לבוש ועוד.
בשנת 2009, הוצג במוזיאון מיצב נייר של האמנית מאסה קומאגאי (Masa Kumagai). קומאגאי נולדה במחוז איוואטה (Iwate) בשנת 1951. עבודותיה הוצגו ביפן, צרפת, קוריאה, גרמניה ועוד. ביצירתה מתמודדת קומאגאי עם אתגרים חדשים באמצעות מיומנות רבת שנים – הכנת יריעות נייר מסיבים עדינים ושבריריים. בעקבות התערוכה, תרמה האמנית שתי עבודות נייר שיצרה בשנת 2005. בשנת 2013 הוצגה במוזיאון תערוכת קליגרפיה וקוקוג'י לציון שישים שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ליפן. בתערוכה השתתפו שישים אמנים ומרביתם תרמו את יצירותיהם לאוסף המוזיאון. הקליגרפיה (הכתיבה התמה) והקוקוג'י (סימניות מגולפות על לוחות עץ) הן אמנויות שמקורן בסין וממנה יובאו לקוריאה וליפן. יצירת קוקוג'י משלבת ידע מוקדם בקליגרפיה, ציור ומלאכת גילוף.
בשנת 2013, נתרם למוזיאון אוסף פסלוני הנטסקה של ורדה ושלמה טויסטר ז"ל. באוסף פסלונים רבים מתקופת טאישו (Taisho; 1926-1912) ומתקופת שווה (Showa; 1989-1926). חלקם גולפו על ידי אמנים יפנים וחלקם על ידי אמנים סינים על מנת לספק את הביקוש לנטסקה בשוק המערבי. בשנת 2017 הוצגה במוזיאון תערוכת "דרך התה", בה השתתפה האמנית היפנית מיהו קאטאוקה ארליך (Miho Kataoka Erlich). לאחר התערוכה האמנית תרמה למוזיאון שתי קעריות קרמיקה המשמשות לטקס תה פרי יצירתה. כלי החרס פשוטים לכאורה ומעובדים בגסות מכוונת. יש בהם סגולה פיסולית, חוסר שיווי משקל וכל אחד מהם הוא בעל צורה שונה וזיגוג מחוספס.
האמן היפני מאקוטו פוג'ימורה (Makoto Fujimura) הציג במוזיאון תערוכת-יחיד בשנת 2018. בעקבותיה תרם האמן למוזיאון רישום בדיו אותו צייר בשנת 2016. יצירותיו מהוות איחוי בין תרבויות, בין אמנות יפנית מסורתית לבין גישה אמנותית אבסטרקטית-אקספרסיוניסטית, עכשווית ורעננה. בשנים 2018-2017, המוזיאון זכה המוזיאון זכה לתרומה נדיבה של אוספים חשובים: הדפסי עץ מסורתיים וכלי פורצלן יפניים מאוסף עופר שגן (טוקיו) ומאיה וגיא טלמור (ישראל), שנתרמו לזכרה של אורנית (שגן) טלמור. כמו כן, סנדי וקנת בלייפר מקליפורניה תרמו למוזיאון אביזרי לבוש יפניים מסורתיים
אזומאיה טאקמי, ליקוי חמה , צילום שחר עמית
\ טומקו פוסה / מיצב אוריגמי
טומקו פוסה התפרסמה לראשונה כאמנית אוריגאמי בשנות השמונים של המאה העשרים, כאשר ספרים רבים פרי עטה תרמו להפצת ז'אנר האוריגאמי המודולארי (מורכב מחלקים) ברחבי העולם. בשנים האחרונות שבה פוסה ליצור עבודות מגיליון נייר בודד, ממנו היא יוצרת סדרות של צורות ספירליות ומשטחי-צורות מורכבים דמויי טקסטיל. ביצירתה העכשווית, פוסה מקימה מיצבים בקנה מידה גדול, המזכירים גנים יפניים עשויים חצץ וסלעים.
אוצר: פול ג'קסון
נעילה : 18.4.2020
צילום באדיבות מוזיאון טיקוטין
\\ הגלריה העירונית בעפולה: "עפולה החופשית" אפרת גל-נור, הדרך לעין חרוד – סוף מסע
תל-אביב – הרצליה – טייבה – קיבוץ גבעת חיים – אום אל פחם – עין חרוד – מגידו ועפולה. שבע תחנות סימנה אפרת גל-נור במשך מסע כבן שנתיים, שאליו יצאה בעקבותיו של גיבור ספרו של עמוס קינן, "הדרך לעין חרוד". בכל תחנה קיימה תערוכה שנבעה מהנוף, מהמפגשים ומשיתופי הפעולה שהתהוו בדרכה. "עפולה החופשית", התערוכה האחרונה והמסכמת של המסע, תיפתח במוצאי שבת ה-1 בפברואר בגלריה העירונית עפולה, ולצד עבודות מהדרך כולה, תציג עבודות חדשות משתי התחנות האחרונות של המסע: פארק עפולה ומגידו. התערוכה נוצרה בעזרתם של חברי תנועת תרבות שמצאו בעיר בית לעשייה אמנותית של תאטרון, מוזיקה ואמנות פלסטית. בתהליך עבודה משותף עם תושבי העיר הוותיקים והצעירים, מעלה התערוכה את השאלה האם עפולה-2020 היא עיר חופשית?
אוצר התערוכה: עוז זלוף
פתיחה: שבת ה-1 בפברואר בשעה 20:00, נעילה: יום חמישי ה-30 באפריל
ראשון 17:00-20:00, חמישי 17:00-20:00, שישי 10:00-13:00
הגלריה העירונית בעפולה – רח' חטיבה תשע מס' 15
אפרת גלנור, פסיפס מגידו, צילום יחצ עידית שילוח