מי שמכיר אותי צוחק עלי מידי פעם שהילדה שלא יכולה לסבול שגרה קיבלה ילדה שבשבילה השגרה היא תרופה.
היא צריכה סדר יום קבוע , כל יציאה מהשגרה מוציאה אותה מהאיזון,היא צריכה סביבה מסודרת.
הסוד הוא בסדר היום קבוע,אני קמה ,הולכת להסעה ששלום הוא הנהג והמלווה הוא יעקב,הוא יקח אותי לגן של כרמית והיום יום חמישי אז היום יהיה יום טבחים צעירים.
כל שינוי במצב הקיים דורש הכנה שלוקחת המון זמן אבל היא משתלמת.
לקראת המעבר לכיתה א ,
הכנו אותה עוד בזמן שהיו לימודים.
"עוד מעט הגן יגמר,יהיה חופש,את תהיי כך וכך ימים בבית ואז תלכי לבית ספר,זה כמו הגן של כרמית גם שם יש מגלשה ומורות במקום גננות וגם שם תפגשי את כל החברים כל בוקר.
והיא סופרת את הימים…
"עוד שמונה ימים אסע בהסעה לכיתה שהיא כמו הגן של כרמית?"
עוד 6 ימים?
עד לרגע הזה שמתחילה השנה,
כל שינוי שלא מסתדר עם כל מה שהסברנו לה עד היום{הנהג לא הגיע,זה לא המלווה,אין מגלשה בבית ספר}
כל שינוי כזה הוא טריגר לצאת מאיזון ודורש טיפול מחודש.
לפעמים אני תוהה כמה כיף היה לי אם היו מודיעים לי כל יום מה יקרה לי ביום למחרת והיו מסבירים לי לפרטי פרטים שאם אעשה כך וכך כולם יגידו לי כל הכבוד….
בטח שהייתי עושה.
הבת שלי רק זקוקה שיסבירו לה איך עושים כל דבר לפרטי פרטים.
אפרת הולכת לשירותים,מורידה את התחתונים,יושבת על האסלה,סופרת עד 10 ,אם אפרת הצליחה היא מנקה עם הנייר טואלט ,מרימה את התחתונים,מורידה מים,שוטפת ידיים ואז הגננות או אמא ואבא יגידו לה כל הכבוד.
כל הכבוד אהובה שלי,במיוחד על הרגעים שאת עושה למען עצמך ולא בשביל ה- כל הכבוד.
