בתמונה האמן דניאל רוטברט והאוצרת סמדר שפי

השתתפתי בסיור חשיפה ברמלה רגע לפני פתיחת שתי תערוכות מרתקות בבריכת הקשתות ובמרכז לאמנות עכשווית – רמלה  העוסקות בסוגיות
אקולוגיות, ובאמונות והתפיסות שלנו כלפי משאבי הטבע ואיכות הסביבה.

אוצרת התערוכות ד"ר סמדר שפי.

קינחנו בטעימה מהקולינריה הרבגונית שמוצעת בעיר.

את הבוקר פתחנו בשייט בבריכת הקשתות העתיקה, בה מוצגת תערוכתו של דניאל רוטברט, רמלה אנתרופוקן.

התערוכה רמלה אנתרופוקן-דניאל רוטברט

דניאל רוטברט הוא אמן רב־תחומי וסופר שעוסק בסוגיות אקולוגיות דרך מיצבים במקורות מים ברחבי העולם.
בעבודותיו  הוא מציג פסלי זכוכית ואלומיניום צפים.

אל בריכת הקשתות התוודע האמן לפני מספר שנים כחלק ממחקר על מאגרי מים עתיקים .

העידן בו אנו חיים מוגדר כאנתרופוקן, עידן גאולוגי בו לראשונה הפעילות האנושית היא הגורם המרכזי המעצב את פני כדור הארץ.

רוטברט מגיב בתערוכה לתהליכים של שינוי אקלים, ומתייחס לנושא שימור מים שמסתמן לפי התחזיות להפוך בעתיד הלא רחוק, למשאב טבע מוגבל דרך הפיסול הצף, הנע במים בהתאם לזרימתם, רוטברט מדבר על שאלות יסוד בדבר הקשר בין אדם לסביבה.

בנוסף, הוא מתייחס גם להיבט ההיסטורי ולבריכת הקשתות כמעין אוצר זיכרון – מקום המשמר הדים של תקופות שונות ומאפשר לנו כיום להתבונן על העבר ולחשוב על ההווה והעתיד.

התערוכה רמלה אנתרופוקן מסכמת שלוש שנות מחקר ויצירה סביב מאגר המים העתיק, בעיר רמלה.

בתערוכה בבריכת הקשתות מציב רוטברט פיסול המזכיר צורות ימיות ומרמז הן לתקופות גאולוגיות מוקדמות בהן הים כיסה את כל אזורינו והן לירידה במגוון הביולוגי  Biodiversity, אחת הבעיות החמורות שיצרה ההשפעה האנושית.

הפסלים, הם כרישומים בחלל , ספק אותיות בשפה בלתי מוכרת, ספק יצורים שנעים-רוקדים בתוכה.

הם חומקים מהגדרה ומתכתבים עם מהות המים עצמם – חומר שצורתו משתנה, שזרימה ושינוי הם מאפייניו המרכזיים.

הפסלים קינטיים – העבודות מעוגנות במשקולות ונעות במים, מחומרים שאינם משתנים בשהות במים ואינם מתמזגים עימם.

האמנות נותרת כסימן חיצוני. כדורי זכוכית חוזרים בעבודות שהוכנו במיוחד לתערוכה זו, הם מאזכרים את תעשיית הזכוכית, שהייתה רווחת
בתקופת השלטון המוסלמי בארץ.
תהליכי שינוי אקלימי ואיכות סביבה, שנתפסו כצפויים להתרחש בעתיד הרחוק, הפכו בשנים האחרונות
למוחשיים ולמרכזיים בסדר היום הבינלאומי.

על דניאל רוטברט

מאחורי רוטברט עשייה רבת שנים בנושא ופרוייקטים שלו הוצגו באתרי מים במקומות שונים בעולם, בינהם המיצג Everything Flows, Nothing Stays The Same (For Enrico Pedrini), שהוצג במעיינות מים מינרליים חמים בגרמניה ב-2012, ומיצב פיסול צף בנהר ההדסון ב-2021, WaterClocks: A Floating Sculptural Installation in the Hudson River.

רוטברט בוגר תואר ראשון באמנות בית הספר לעיצוב של רוד איילנד ותואר שני מטעם אוניברסיטת קולומביה.

בין הפרויקטים של הסטודיו שלו אפשר למנות את Inscrutable Theologies, אאכן, גרמניה;
משט, ונציה, איטליה; וקווי המים, Galerie Depardieu, ניס, צרפת.

עבודותיו הוצגו בגלריה הלאומית לאמנות מודרנית ועכשווית ברומא, איטליה וב־CR10 Arts, לינליתגו ניו יורק וכמו כן בגלריה אנדרה מייזלין, Exit Art, WhiteBox, ו־LAB Gallery בניו יורק סיטי. עמית פולברייט־הייז באיטליה .

עבודותיו נמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים, ביניהם אוסף המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק. הוא חי ועובד בניו יורק.
התערוכה בבריכת הקשתות בתמיכת קרן NYSCA  , קרן התרבות של מדינת ניו יורק.

במהלך התערוכה יערכו שני ערבים בניו יורק ב-  WHITEBOX  וב ,JCC  מרכז תרבות במנהטן בהם יוקרן תיעוד מברכת הקשתות ויסופר על המרכז לאמנות עכשווית, כמרכז אמנות ותרבות בעיר רב תרבותית.

בריכת הקשתות, רחוב השומר 20 רמלה (לאור שיפוצים בכניסה הראשית)
שעות פתיחה : א-ה 08:00-16:00, יום שישי 09:00-14:00, יום שבת 09:00-16:00

מחיר כניסה לבריכה ושייט 10-21 ₪
המרכז לאמנות עכשווית – רמלה, שדרות הרצל 112
שעות פתיחה: א- ה 09:00 – 15:30
הכניסה ללא תשלום
http://www.goramla.com/

התערוכה המקום בו שבילים נפגשים-אלנה צ'רטי שטיין

בחללי המרכז לאמנות עכשווית – רמלה CACR , פגשנו את אלנה צ'רטי שטיין , אמנית איטלקיה החיה על הקו של תל אביב-מילנו ואת תערוכתה עוצרת הנשימה.

תערוכתה של אלנה צ’רטי שטיין היא מיצב בכל חלל ה CACR שכולל  ציור על זכוכית, ציור קיר ובעיקר שינוי של החלל על ידי בניית מסלולי הליכה וכיסוי הרצפה.

שטיין עוסקת ברוחני שאינו דתי וזאת לאור התחושה שהיחס בין האדם לעולם משתנה : שינויי האקלים המורגשים היטב.

השינויים האלה פורמים את מה שנדמה היה כסדרי עולם: החל מהנחות וידיעה של מתי והיכן קר או חם ועד לשאלה מהו אנושי.

היא תוהה על החוזה שבין האדם למערכת האקולוגית.
בעבודתה, היא פונה למיתוסים מקודשים, המקובעים בזיכרון קולקטיבי דרך שלוש דמויות מיתיות: גאורגיוס הקדוש הנוצרי, אל-חַדִר הקדוש המוסלמי ואליהו הנביא הקדוש היהודי.

הציור המיוחס לגאורגיוס הקדוש הנוצרי

שלושת הדמויות נעדרות מהחלל, אך הנוף בו הן מתוארות במקורות מצויר בציורים על חלונות המרכז.

היא משתמשת בחלונות כמחוללים של ההתרחשות – אור היום הזז ומשתנה מייצר תנועה והשתקפות בחלל.
המיצג יוצר אווירה של קדושה ללא דת, ובתוך כך תהייה על מהות הקדושה.

שבילי עץ על הרצפה משמשים כמסלול הליכה, וחלקי הרצפה הנותרים מצופים חומר מבהיק המדמה ים.

הים של שטיין טעון משמעות ומתייחס לטקסי התקדשות, חניכה ומעבר בתרבויות רבות. כך למשל המקווה ביהדות, הטבילה הנוצרית או רחצת הפנים, הידיים והרגליים לפני התפילה באסלאם.

האמנית מפנה לעיר בה מוצגת תערוכתה, רמלה, עיר בה חיות קהילות משלוש הדתות .

הציור המיוחס לאל חדר

בציור על החלון הפונה למסגד הגדול מצוירים נהר ועיר מבוצרת הטובלים בנוף כרי דשא והרים רכים. נוף דומה, בגרסאות שונות, חוזר בציורי גאורגיוס הקדוש והדרקון, כפי שצוירו לאורך השנים.

הנהר מתקשר למוצא הדרקון המיתי ממים, בדומה ללווייתן המופיע בכתבים היהודיים, והעיר הבצורה מתקשרת לדימוי של הקדוש כאביר גואל, כפי שנוצר במשך מאות שנים בין העת העתיקה לעת החדשה.

החלוקה בסיפור המיתי ברורה – האביר מציל את הנסיכה מידי הטבע המתגלם ביצור מפחיד, שאחת דינו להיות מנוצח על ידו. התפיסה המובלעת היא שהתרבות לעולם נעלה על הטבע.

בחלל החיצוני ניצב ציור אבסטרקטי באורך של תשעה מטרים, עשוי צבעי שמן גבס וחול. הצבעים מתאבכים בו כמו עננים, והתחושה היא תלת-ממדית, כך שכמעט ניתן לצעוד
לתוך הקיר, להיבלע בשמיכה של צבע. הרכות מתעתעת – האסוציאציות יכולות לנוע מעננים לפטרייה אטומית ואף למרקם עור של דרקון.

בחלל הפנימי שני  ציורים על חלונות, בכל אחד מהם סימונים לנביא אחר: אל חדר ואליהו הנביא.

שתי הדמויות קשורות למים, לחיי נצח ולנוכחות במרחב האנושי.

גם בחלונות אלה הבכורה ניתנת לסביבה, למרחב, והדמות המדוברת חסרה.

הציור הראשון המיוחס לאל חדר, המוזכר בכתבי הקוראן כצדיק עתיר ידע וכשליח השומר על הים. ,בייצוגיו הוויזואליים הוא מתואר כעומד על דג כנוע, שהוא בפני עצמו ייצוג
הטבע המשרת את האדם.

הציור, שחלקו העליון בגוונים ירוקים, המתקשרים לקדוש דרך שמו וגם לתהליך הפוטוסינתזה בצמחים.

הציור המיוחס לאליהו הנביא

הציור השני המיוחס לאליהו הנביא, נוכח נפקד בכל ברית מילה וליל סדר, שהנס המיוחס לו קשור בהורדת המים בזמן בצורת.

שטיין מבקשת מהצופה להרהר ביחסי השליטה והניצול שבין האדם לטבע, דרך בניה של עולם חדש. מבעד לצבעים המשתברים, השתקפויות, לשפע הסיפורים
ההתרחשויות, בעולם העובר שינויים מהירים, היא יוצרת מקום חדש המציע אפשרות לקיום הרמוני.

על אלנה צ׳רטי שטיין (Elena Ceretti Stein)

שטיין היא  אמנית רב תחומית החיה בין ישראל למילנו.

היא בוגרת תואר ראשון בלימודי תרבות בלונדון, ותואר שני באמנות בבצלאל אותם סיימה בהצטיינות יתרה.
הציגה תערוכות יחיד בגלריה ברוורמן, גלריה P8, קונטמפוראו סאו פאולו, פרמיו פרנצסקו ועוד.

על הסיור הקולינרי

אחרי כל היופי הזה, המשכנו לסיור קולינרי בשוק, שם נעצרנו לטעום מנות שונות, שמראות את הרבגוניות שקיימת ברמלה.

פתחנו בסנדוויץ התוניסאי המדהים שלדברי חיים  בעל המקום עשוי על בסיס מים ללא שמן. נהניתי מכול ביס.

חיים סיפר לנו שבמקום מוגשת גם מנת הבית שמכילה אנשובי ,זיתים וביצה.

הבטחתי לעצמי לחזור לטעום.

המשכנו לבורקס בבה. מקום שמתמחה בהכנת בורקס עם בצק פילו על בסיס שמן בלבד.

טעמנו ממגוון בורקסים: גבינה, תרד, תפוחי אדמה היה טעים ואפילו לא התאפקתי וקניתי בורקס עם תרד וגבינה לקחת הביתה, בן הזוג אהב ואני רק טעמתי :).

וכמובן בלי הלימונדה המפורסמת של המקום אי אפשר.

לאוהבי האוכל ההודי המקום הבא היה חגיגה

במתחם שבו מצויה חנות שמוכרת תבלינים , עוגיות ושאר מטעמים הודיים הכינו לנו טעימות  אני ששייכת לאוהבי האוכל נשארתי עם טעם של עוד.

בסוף בלי משהו מתוק הרי אי אפשר.

במאפיית האחים שרעבי התקשיתי לבחור מהמגוון הגדול והטעים

לסיכום

המרכז לאמנות עכשווית – רמלה מציג תערוכות חדשות:
בחלל ברחוב הרצל : אלנה צ;רטי שטיין / המקום בו שבילים נפגשים

פתיחה חגיגית : 19.9.2023 בשעה 17:30

נעילה : 12.1.2024

בריכת הקשתות : דניאל רוטברט/ רמלה אנתרופוקן
פתיחה חגיגית : 19.9.2023 בשעה 19:30

נעילה : 15.12.2023

וכמובן כשתגיעו אל תוותרו גם על האוכל