“בהכנת הריבה יש צורך בפירוק ושבירה. הפירוק והשבירה מסמלים את השבירות של העם היהודי, והכנת הריבה מסמלת הרכבה מחדש הממותקת בחסדים. סבתא הייתה אומרת שככה עם ישראל, כמו הוורד- בהתחלה גדל בין הקוצים, אחר כך נשבר, מתפרק, מופרד ומורכב מחדש בהמתקה; עד שתגיע העת שנהיה כאיש אחד בלב אחד כמו מרקם הריבה.
לפני השבעה באוקטובר עמדנו לפורר את עצמנו לדעת. עלי הכותרת שלנו כמעט נשרו והתפזרו לכל הרוחות, אך הקוצים שסביבנו איחדו אותנו. וכן, דקירות הקוצים לא רק מכאיבות וגורמות לדימום; מתים מהן. וחיים מהן.”
סבתא של איה, קלרה, היתה נוהגת להמתיק את חיי יקיריה עם ריבת הוורדים המפורסמת שלה.
הריבה היתה מעבר לריבה, היא היתה נחמה ומזון לנשמה. הריבה היתה רוחנית ומסמלת בספר זה את השבירה וההרכבה האישית של איה ושל המדינה והעם היהודי.
הספר נכתב בצל אירועי השביעי באוקטובר ומספר את סיפורה של איה, המתמודדת עם פטירתו של אהוב ליבה אייל.
אייל השאיר אחריו אהבה גדולה ולב פועם, אך בהולכו נשאר בור שחור המחפש להתמלא.
איה, היא מטפלת ברייקי וכותבת על נשות התנ"ך. היא מלאה ברוחניות וחמלה. בסיפורי הנשים המקראיות היא מוצאת מקור לנחמה וכוח.
חייה של איה מלאים וריקים.
היא מלאה בעשייה, בטיפול ונתינה, במשפחה אוהבת וחברים טובים. אבל, האישה שבה כמהה למגע, לחיבוק ולחיבור.
יאיר בן דודו של יאיר, היה חלק חשוב בחייהם של אייל ואיה. שלושתם טיילו, למדו והתחזקו יחד.
עם פטירתו של אייל, יאיר נשאר חלק תלוי ותלוש בחייה. הוא עורר בה את המוכר והאהוב, יחד עם תחושת הבגידה באייל.
בין השניים מתהדק הקשר ומעורר בה רגשות חבויים וכואבים.
בספרה של נורית זהבי, איה עוברת את התהליך הסמלי של ריבת הוורדים. היא נשברה והתפרקה עם מותו של אייל. אך היא מוצאת בה את הכוחות להתחבר מחדש.
זהו ספר על מסע אישי ורוחני על רקע הטראומה והשבר הלאומי של השבעה באוקטובר.
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
