רוץ בן סוסים 06.2013
עכשיו ביושבי מול המקלדת חוגגת לי חמישה עשורים ועוד חמש מסוגלות אצבעותיי להתחבר למאגר הזיכרונות הממתין לו בסבלנות בין כפלי מוחי.אלו מן זיכרונות שסירבו להישכח ולהידחס לאוסף ההכחשות המופלא שלי ולהתווסף אל הזיכרונות שנמחקו מהעין נמחקו מהלב.אלו זיכרונות וויראליים כאלה וירוס מרפי משהו, בדיוק ביום עמוס ומעייף נעמדים הם מולי ורוטנים:נו מתי תורנו,עכשיו?כמו ילדים בטיול משפחה שכל רגע שואלים:"נו כבר הגענו?מתי נגיע?
גיל משונה הוא 55 כבר כאבנו מספיק ולמדנו למחול מבקשים את היום ולא את הלילה מתפללים כי בשנה זו נדע כבר סוף ,סוף לכבד את רצונותינו ולא רצונותיהם, דואט מופלא שרים להם ביחד מחשבותינו ופעימות ליבנו זה מכתיב את הקצב וזה את המילים כל הכלים מכוונים ואפשר כבר לשבת בנחת עם כוס קפה בגינתי ולהקשיב לכם זיכרונותיי,להקשיב בשקט בלי דרמות
ולברר מה בדיוק היה שם בגן שרקה שנת 1963.
גַּן שֶׁלָּנוּ מַה נֶּחְמָד הוּא
לָנוּ טוֹב בּוֹ עַד מְאוֹד
בּוֹ נָשִׁיר ,נִשְׁתַּעֲשֵׁעַ,
נְשַׂחֵק וְנַעֲבֹד.
הולכתן אותי בשבי מילים מזמרות הולכתן אותי שולל לגן הילדים . הגן ניבנה בשנה בה כבשה איטליה את חבש (אתיופיה)הקבלן הקים בין הגן ומשק יעקובובסקי מבנה פח לאחסון כליו, בשנה זו שרו "הגדולים" בני ה 10 ,תוך כדי זריקת אבנים על גג פח: "הרעשת אדיס אבבה" הגן נבנה לצורך זה ולא כפי שנהגו בחסכנות באותם ימים,מחסן אספקה שהפך לצרכניה שהפך למחסן אספקה ונישרף.או צרכניה שהפכה למועדון הנוער ולימים למועדון הותיקים.גננו היה מוקף חצר ענקית שעוד נספר עליה,אל הגן הובילו שני שערים האחד סמוך למשק יעקובי והשני הראשי מול משפחת שמיר. שני שערים אלו הובילו לכניסה אחת שבימות החורף שכבות של שקי תערובת וסמרטוטי ריצפה לא הצליחו לעצור את המים.ומשנכנסת אל ההיכל לא כרובים ואמגושים קידמו פנינו בנבל וכינור אלה שלוש פניות ימין שמאל וקדימה כאילו ידעו אדריכלי המבנה להנחיל לנו שיעור בחירה ראשון לחיינו הבוגרים,ימינה אל המעש שמאל אל היצירה וקדימה לפנים אל הבלתי ידוע.כמו בכול צומת דרכים בחיינו בחירת הפנייה חשובה הייתה. עם פנית ימינה הגעת אל השירותים ,שמאלה למטבחון של שרה העוזרת וישר לפנים לחדר הגדול שגם הוא חולק לשני מדורים,האחד לחדר אוכל והשני לפינות משחק ושעת ריכוז.
במטבחון שלטה ביד רמה שרה שקידמה פנינו בכל בוקר עם חיוך אוהב, חיבוק גדול ונשיקה.שרה גם הכינה לנו מיץ פטל בכוסות פלסטיק וכריכי ריבה אדומה ומרגרינה, על נא תקלו ראש בלחם מרוח בריבה כי בגנינו הקטון היה הוא האלוהים שהכתיר את מלך הגן.לא כמות הריבה או המרגרינה היו חשובים אלא ,הנשיקה אותה כיפה בסיום הכיכר נחשבה בגן שרקה לעיקר וכל הזוכה בנשיקה זכה להיות מלך ליום אחד.לפני הארוחה ביושבנו בידיים שלובות סביבי השולחנות שרנו:
איכלו ילדים איכלו ילדים
איכלו בתאבון
איכלו ילדים איכלו ילדים
איכלו בתאבון
ארוחת עשר הסתיימה בנטילת ידיים בכיורים ליד השירותים שהיא הפנייה ימינה בכניסה לגן זוכרים?עכשיו רבותיי נותר רק לצעוד קדימה לפנים אל החדר הגדול,לשעת ריכוז,כיסאות העץ הקטנים היו מסודרים בצורת ח, סביב שרקה הגננת.
מימין ישבו הגדולים,הנרקיסים רגע לפני כניסתם לכיתה א' ממול ישבו הכלניות ומשמאל, הקטנים הרקפות.למדנו לשבת יפה עם גב זקוף שלובי ידיים ולהקשיב שרה קינחה את אפינו הנוזלים ושרקה לימדה אותנו לשיר:
אוניה, אוניה,
עם כנף כשל יונה
אוניה, אוניה,
עם כנף כשל יונה.
היא מתנדנדת
עולה יורדת,
היא מתנדנדת
על הגלים.
ואני תמיד שרתי עם כנפכה…..ועפר תמיד שר הספנתעיר כאילו שם של ציפור היה זה
שעתו היפה של הגן הייתה החצר.חצר זו נדבכים רבים לה ורב הנסתר על הנגלה.היום הבטחתי לעצמי כי הגיע הזמן להביט פנימה אל נפתולי מוחי ולדלות מבין מרתפיו את סודות חצר זו. ניסיתי באלגנטיות משהו להתחמק מחצר החצרות והילאתי אתכם בשירי ילדים ,מרחתי ריבה על לחם כי ככה נוהג לו מוחנו היקר כשקשה לו ,תבינו יש לו בעיה כששתי עיננו מסריטות אל חדר ההקרנה את סרט חיינו הוא כותב את התרגום הסימולטני ,כן שוב חמקתי באלגנטיות מהחצר.
החצר – שולחן החול בו התנהלו קרבות לחיים ולמוות. כחרטום ספינה הפולח את הים נדחקה לה החצר בין שני כבישים האחד פונה לעבר בית העם דרך שכונת הגליל והשני מוביל אל המחלבה. בחרטום הספינה היה מבנה בטון סגור ומסוגר שבעברו שימש לחניית אוטובוס דרום יהודה והוסב,לא עלינו ,רחמנא ליצלן לנגריית ארונות המתים במושבנו,כי הרי ידוע לכם,זכות גדולה נפלה בידנו להיקבר בארון .יוסטין חצרן המושב ועוזרו,הנגר גלי קאשי היו מכינים את ארונות המתים לא לפי דרישה גם לא לפי מידה אלא לפי שעותיהם הפנויות,והיו.פעם פנה אליו אבי ושאל : יוסטין למה לך כל כך הרבה ארונות ?השיב זה אל תדאג יעקב זה ילך…
הומור היא דרך נוספת של מוחנו לעקוף את ענייננו למשל מדוע לומר שמן? נאמר:שווה משקלו בזהב,מדוע לומר רזים?נאמר:את שאיחלת לראש השנה תכפר ביום כיפור
סודות ורזים סודות ורזים
יוצאים מהארונות
גובלינים כחולים
טווים הם זהב לעלמה במצוקה
החולמת כי נסיך יפה תואר
יעמוד פתח מפתנה
יושיט את ידו יגע במצחה, יענוד הטבעת
ויאמר:הרי את מקודשת לי
אגדות ילדים ,לגימה מהקפה שלי קפה שחור עם שמנת מתוקה פאוזה קצרה באורטוריה של החיים ונמשיך,במרכז החצר הייתה גבעה קרחה שהייתה תקרתו של מקלט בית חולים שדה מימי מלחת השחרור,לא התחמקתי לי אכן גן ילדים שלמרגלותיו נחפר מקלט זה. פעם הרשתה לי רחל החובשת להיכנס איתה למבנה מבעית זה הימים הם מלחמת ששת הימים כשהנורא מיכול לפנינו וכל באר טוביה מגויסת, מיטות קומתיים נוסח המחנות סדורות כשדרת לוויתן מילאו את בטן המקלט בנויות מעץ גס ריקות מתושביהן על הרצפה היו זרוקים בקבוקי זכוכית בצבע הענבר מגדול ועד קטן וריח עז של עובש וריקבון שרר במקום . בסיס צבא בזעיר אנפין היה גנינו הקטון, אוהלי הפח מוקמו למרגלות הגבעה,כן אוהלי פח חלוד לאימונו של תת המודע זה היודע להסתיר סודות כמוסים שעד היום חל אליהן חוק "הסוביודיצה" כמו שאימי הייתה אומר ואבי היה משיב לה "זקס".
בשטח הנותר בין עצי הקזוארינה והמחסן של יוסטין הונח מטוס המיג המצרי שהגיע כחלק מחינוכנו הספרטני ע"י דודי שמוליק שפר לא הועיל לי הייחוס המשפחתי בגן סוציאליסטי זה,תורי לשבת בתא הטייס הגיע רק לאחר שנה.שוב ביצעתי תרגילי התחמקות מאותו זיכרון צורב כיאה לחניכת כאן גן ,גן גורים הגננת היא דובה לה עוזרת הדובה עבודה יש פה רבה עבודה רבה….
על גבעה חשופת צריח זו גג בית החולים ,היינו דוהרים סוס ורוכבו כשחבל חבילות משמש כרתמה יחד רצנו בדילוגים צועקים מילים סתומות שלימים הבנתי כי הן אנגלית משובשת "קאמן, קאמן COME ON כמו שלימים הבינותי מה זה פארטאקוף (POWER TAKE OF).
חצר חשופה לשמש ,עצי קזוארינות יבשים ,בטן ליוויתן ,אוהלי פח חלודים, ארונות מתים מטוס מיג וארגז החול הנקודה האחרונה בוִיה דולורוזה (( Via Dolorosaשל ילדותנו בה רק החזק שורד. כשעון חול אבולוציוני העבירנו ארגז זה גרגר אחר גרגר בצוואר בקבוקו , לחלשים אין פה מקום ענה פעמונו למלקות ענבלו, כשפטישיו מכים בגבי ראשי טמון בחול החוסם את נשמתי צורחת לעזרה אך איין,
למה את משחקת איתם נענו תלונותיי ועיניי זכרו את השמות שהוציאו נשמתי.
נהההדנד נההההדנד רד עלה ,עלה רק עלה,
