רהט שלא הכרתי

הרבה סקרנות הבאתי איתי לסיור "לילות הרמדאן" ברהט.

חודש מאי, בעצומו של הרמדאן, ביום חמים בשעת צהריים, מצאתי עצמי באוטובוס בלוגרים ועיתונאים לסיור ברהט, הישוב הבדואי הגדול ביותר בארץ, והעיר הבדואית היחידה בישראל.

במרחק שעה מתל אביב, כשהירוק שנשקף מהחלון לבש חום צהבהב, ידעתי שאנחנו מתקרבים. עברנו את צומת בית קמה וכשבעה קילומטר אחריו נגלה לעינינו הישוב.

על רהט

רהט היא עיר מחוז בדואית שאוכלסה כעיר שבטית. כל שבט גר באדמותיו ושומר על השבטיות שלו גם כיום עם הקמת השכונות החדשות כשנעשה מאמץ שבשכונה יהיה ייצוג לשבטים השונים, הנטייה היא לא לאפשר לבני שבט אחר לגור בקרבת השבט שמתגורר בשכונה. כתוצאה לכך אין אינטגרציה בין התושבים ומעבר לכך, יש סכסוכים ומתח. התפיסה השבטית משפיעה גם על התעסוקה תושבי שבט מסיום לא מעסיקים תושבי שבט אחר. מפעל סודה סטרים פועל במקום ומעסיק נשים מקומיות כשברקע קיימת בעיה חוזית לגבי מכסת שעות העבודה החוזית של המועסקות נושא שהגיע גם לכנסת. כיום מתפתח במקום אזור תעשייה 'עידן הנגב 'שבנוי על שותפות רהט והמועצות האזוריות.

על הרמדאן

חג הרמדאן הוא חג מוסלמי שנחוג במהלך חודש. ממאפייני החג: התבוננות פנימית, התקרבות לאל,כפרה על עוונות, צניעות ואיפוק, עשיית מעשי חסד והזדהות עם הרעב והקושי שהוא מנת חלקם של עניים שאין להם מה לאכול.
בחודש הרמדאן האנשים צמים במהלך היום ואוכלים ארוחה לשבירת הצום בשעה קבועה בלילה. כשעה אחריה נוהרים למסגדים לתפילה. בתפילה הזאת נוטלים חלק גם הנשים והילדים. ברמדאן הימים הופכים לילות והלילות לימים.

על הסיור

אלהאם אלכמלאת, מורת דרך, אישה עוצמתית שלמדה הנחיית קבוצות ועובדת גם כמנחת קבוצות תעסוקתית הדרכה אותנו ברחבי העיר, ממנה למדנו על חיי הבדואים ברהט.

התרגשתי לפגוש אישה בדואית אם לארבעה ילדים, פורצת דרך ומובילה חברתית שספרה על השינוי ופריצת הדרך שעושות הנשים ברהט,. למדתי ממנה על השינוי שעוברת החברה הבדואית, על כך שנשים בדואיות עוברות קורסי העצמה וקידום, משתלבות בכלכלת המשפחה ואף מקימות עסקים עצמאיים. הן משתלבות בענף התיירות ברהט, ענף חדש יחסית, שמתפתח כענף יזמי וכלכלי.
להזמנת סיור עם אלהאם טל- 052-4838983

התחלנו בביקור בחנות ממתקים טעמנו עוואמה, סוג של סופגניה עגולה קטנה טבולה בסירופ מתקתק, וראינו איך מכינים את הבצק של הקאטייף, ממתק מיוחד לרמדאן. הבצק שעשוי ממים קמח סודה, נראה כפנקייק. הנשים קונות אותו מוכן ובבית ממלאות מטגנות וטובלות בסירופ (בהמשך השתתפנו בסדנה להכנת קאטייף).

המשכנו לחנות תבלינים, כבר בכניסה הסנפתי את הריח, אהבתי את שהרחתי. החנות קושטה בכלי קיבול צבעוניים לכבוד החג. שפע של תבלינים מהם תבלינים ייחודיים למטבח הבדואי. לא עמדתי בפיתוי ורכשתי לבנה מיובשת, מוצר שהותאם לתנאי המדבר ומאוכסן ללא קירור.

מסתבר שחנות התבלינים משרתת בנוסף לבשלנים גם את הזקוקים לתרופות. כי תבלינים עבור הבדויים משמשים גם כצמחי מרפא. מבחינתי גולת הכותרת הייתה לפגוש בחנות גבר מקומי שהכריז בפנינו בגאווה שהוא בשליחות אשתו עם רשימת קניות ענקית.

סיירנו בשוק המקומי חלק מהחנויות היו סגורות בשל השעה. בשעות אחר הצהרים בחודש הרמדאן אנשים מקדימים לסגור משום שכל המשפחה מתכנסת לארוחה לשבירת הצום.

בשוק ראיתי לראשונה את הסאג' מכשיר הפועל על גז ומחליף את המכשיר המסורתי להכנת פיתה בדואית.

אהבתי את השמלות הרקומות ולא התאפקתי והצטלמתי לצד אחת מהן (עוד אחד מנפלאות הסלפי ).

למדנו מהמדריכה שבשוק יש כיום גם עסקים של נשים ויש בעלת חנות לשמלות כלה שהייתה ממוקמת בשוק ועקב ביקוש רב,וחוסר מקום העתיקה את חנותה ופתחה סלון כלות ברחוב המקביל לשוק.

למדנו גם שלקראת הרמדאן נוהגות הנשים לרכוש כלים חדשים לשולחן החג (מזכיר את פסח שלנו).

אחרי סיור באוטובוס ברהט הישנה ובאזור החדש במהלכו נחשפנו לבעיות הכלכליות במקום וגם לנטייה של הצעירים שנשאים לבנות בתים לעצמם ולא להמשיך לגור עם המשפחה כפי שהיה נהוג בעבר, הגענו לאירוח וסדנה להכנת לעטאייף/קטאייף בביתה של גיולייט- בית אמונה ותקווה.

גיולייט קבלה את פנינו בכניסה לבית לבושה שמלה בצבע שחור, רקומה מעשה ידיה, עם חיוך ענק מזמין וברכת ברוכים הבאים. כשניכנסתי לחדר העטוף בשטיחים אדומים הרגשתי שנחתתי במקום מלא אוירה. הוסיפו לכך הסלטים המעולים והחמוצים מעשי ידיה של גיולייט (שגם מוצעים למכירה), תה הצמחים המעולה, והקפה העשיר בארומה.

גיולייט בעלת העסק שיתפה אותנו בהחלטתה להצטרף לפרויקט התיירותי ברהט שבו היא מדריכת דרך, מקיימת מרכז מבקרים בביתה , מקבלת אורחים לארוחות בתאום מראש, מעבירה סדנאות לילדים ומבוגרים וכמו כן, רוקחת מוצרי קוסמטיקה מחלב אנקות.

בעוד בני המשפחה מסיבים לארוחת שבירת הצום בחדר הסמוך ומאשרים לי לצלם אותם.

הדריכה אותנו גיולייט במסתורי הכנת הלעטאייף/קטאיף. על השולחן הייתה צלחת ובא פנקייקים עגולים כמו אלה שראינו בתחילת הסיור בשוק, שלושה סוגי מלית: פיצוחים, גבינה מתקתקה וגבינה מלוחה. גיולייט בידיים מיומנות נטלה פנקייק , מילתה במלית והדקה את הקצבות, הבנתי שגם אני יכולה וביחד עם שאר המשתתפים נגשתי לעשייה עם המליות האהבות עלי אגוזים וגבינה מתוקה,מלאתי, הידקת את הקצבות, אחרי טיגון בשמן טבלתי בסירופ מתוק ופזרתי מעל קוקוס ואגוזים. תקשיבו, טעים, ממתק ממכר.

להזמנת סדנאות אוכל, או להגיע לארוחה או להזמין קייטרינג ולרכוש מוצרי קוסמטיקה
לתאום והזמנות טל 053-2319703

השעון הראה שמתקרבים לשעה שמונה ואנחנו מיהרנו לביתה של ג'מלאת אבו –מוסא שאירחה אותנו לארוחת שבירת צום רמדאן.

ג'מלאת מנהלת מרכז מבקרים, מארחת בביתה ובצימר שהקימה. היא היחידה בישוב שמארחת ללינה. ג'מלאת מוכרת גם מוצרים טבעיים שלמדה להכין מסבתא שלה. גיליתי אישה עוצמתית שמשדרת חום ואהבה. אישה שהשכילה לעשות מהלימון לימונדה. היא נשאה בגיל 16.5 אימא לשמונה ילדים שהקטן שבהם בעל צרכים מיוחדים. ג'מלאת חוותה התמודדות קשה עם ההכרה בנכות של בנה גם מהסביבה וגם במשפחה ומקביל בעלה נפצע, ומשפחתה נקלעה לקושי כלכלי. לפרנסת המשפחה היא החלה לרקוח מוצרי קוסמטיקה לפי מתכונים של סבתה ולמכור אותם מבית לבית מפה ואוזן. את שהרוויחה חסכה ובכסף הזה הקימה את מרכז המבקרים שבבעלותה.

במרפסת הבית המקושטת באורות לכבוד החג המתין לנו שולחן עמוס בסלטים מיוחדים, פיתות דרוזיות טעימות, משקה תמר אינדי מדהים וכמובן תמרים שבלווי שתיית מים נהוג לאכול לשבירת הצום.

מרק הפרוייקה העשוי מחיטה ירוקה היה מצוין.

לראשונה טעמתי סלט אבטיח ירוק שמכינים מאבטיחים קטנים, שצולים על האש, מרוקנים את התוכן,מוסיפים עגבנייה ומטבלים בשמן זית ומלח. נהניתי לטבול את הפיתה הדרוזית ברוטב המיה ולטעום מהמלוחייה. ואז הגיעה המקלובה , אורז משובץ בירקות ועוף שטעמתי לראשונה ואהבתי.

כשברקע ג'מלאת מדגימה לנו הכנת סבון מחומרים טבעיים קינחנו באבטיח, מילון, בקלוואה וקאטייף , תענוג.

ג'מלאת לתאום והזמנות 054-3912896

כשיצאנו מביתה של ג'מלאת ראינו את המסגדים וחזיתות הבתים המקושטים באורות צבעוניים.

המשכנו לביתו של האמן ומורה לאומנות מחמוד אבו גאנם, שיוצר בזכוכית ועובד עם חומרי פסולת.

גם כאן גיליתי אדם שהגיע לעשייה האמנותית בגיל ארבעים פלוס, ממקום של משבר. מחמוד שעבד כנהג משאית נפצע בתאונת דרכים והיה שבור ומשועמם כשאין באפשרותו לחזור לעבוד החל ליצור: סרג, רקם, קלע סלים ובמיוחד התאהב בעבודה עם זכוכית. הוא אוסף בקבוקי זכוכית ויוצר מהם חרוזים וצלחות. מחמוד משלב בזכוכית חוטי נחושת.

הוא היה מעורב בכמה פרויקטים של שיקום נוער בסיכון באמצעות האמנות אבל לא הצליח להתפרנס מהאמנות. לדבריו אצל הבדואים אמן גבר לא מוערך. בלית ברירה הוא משלב בין עבודה כנהג ועיסוק באמנות. המפגש עם מחמוד נעל את הסיור המרתק.

ליצירת קשר עם מחמוד- 054-2001889