"פרידות הן דבר מכאיב בדרך כלל, ועד שהגעתי לארץ התנסיתי ברבות מהן. והנה, כשכבר קיוויתי שלא אתנסה יותר בכאב הלב שהן מביאות איתן, נחת עליי האסון הגדול ששבר את לבי".- דניאלה שטינמץ
דניאלה שטינמץ חוותה פרידה אחת יותר מידי. פרידה מבתה, אשר נפטרה מדום לב בגיל 22. פרידה זו הובילה אותה לפתוח את אשר היה סגור ונעול בתודעתה שנים רבות.
ספר זה פורסם לזכר בתה.
דניאלה עלתה ארצה וקברה את זיכרונותיה מימי פולין. זיכרונות שהודחקו. זיכרונות כואבים ועצובים.
שנים הזיכרונות לא עלו ולא צפו, למרות שהיא ידעה שמסתתרים להם שנים של כאב וצער בתודעתה.
ואז סדנת כתיבה הצליחה להוציא את הזיכרונות בכתב…
הם נכתבו כסיפורים שונים, ללא סדר כרונולוגי.
והם חלק מהספר שתקראו.
דניאלה שטינמץ נולדה בקטוביץ' שבפולין בשנת 1938 כדניאלה יוזפינה רייס. הוריה, רנייה ואנשל (בולק), נספו בשואה ואילו היא ניצלה בזכות דודתה סטשה .
לדודתה היו ניירות אריים, וכל גם לה. אבל, המראה שלה הסגיר את שונותה של דניאלה. סטשה פחדה שילשינו עליה. דבר שלא היה נדיר כלל בימים אלו. גם לפרנס את דניאלה היה קשה.
וכך סטשה נאלצה להעבירה למנזר על מנת להצילה. דבר שהוביל את דנושה למסכת של נדודים, בדידות וצער.
הספר מספר את קורותיה של דנושה הקטנה, שזור בסיפורי הוריה המאמצים בארץ ישראל וחייה שלה בארץ כילדה וכאישה בוגרת, אשר הצליחה להקים לעצמה משפחה.
מאחלת לכם קריאה נעימה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
