השנה היא 1991, בסיומה של מלחמת המפרץ (שהמבוגרים מבנינו זוכרים היטב…). החדרים האטומים נפתחים, המסיכות יורדות, אבל הטראומה עדיין שם.
סוף סוף השדרן הצעיר והנמרץ , שלומי דנציג, חוזר לשדר עם צוותו, גילה המפיקה ונחמן הטכנאי.
זו התוכנית הראשונה לאחר המלחמה. הרבה מאזינים רוצים לעלות לשידור הערב ומתרגשים יחד עם הצוות.
שני המאזינים הראשונים, הם מאזינים סטנדרטים וזוכים בפרסים מהתוכנית. אבל, המאזין השלישי, שינה את כללי המשחק. שום פרס לא יוכל לשנות את מה שתיכנן…
האלמוני, שלא רצה להזדהות וכונה לבסוף ג'וני, התגלה כבחור אובדני, שבקש להעביר את כוונתו להתאבד לאחר שירד מהקו.
שלומי השדרן לא יכול לאפשר זו ומוכן לסכן את הקריירה שלו, כדי למשוך עוד זמן עם הבחור האובדני, בתקווה שיצליח להצילו.
השיר השני שעלה בתוכנית היה השיר "נאחז באוויר" של גידי גוב, שעלה לאוויר ברדיו רגע לפני שפרצה מלחמת המפרץ. בצורה אירונית, שיר זה מייצג את שני הזרים. ג'וני שנאחז בזמן האוויר של השידור ושלומי שנאחז בזמן האוויר הזה כדי להחזיק את ג'וני בחיים.
על רקע אי הודאות של המלחמה, שבה החיים מתערערים מצד אחד ומצד שני מאחדים את בני האדם, שני הזרים מצאו את עצמם קשורים ומדברים זה עם זה בלי לדעת אם השיחה תיגמר בהקשת "נחש צפע" או בשבירת "שרב כבד". בין השניים עומד חוט מקשר של משפחה מפורקת ובדידות קשה. כשהאחד מצא מפלט מחייו דווקא באהבת האדם והשני שקע בתוך כאב חייו.
לבסוף השיחה נותקה, לאחר שעתיים שחלפו מהר מידי עבור שלומי. הוא נותר מותש עם תחושה של החמצה וריקנות. אפילו באזעקות וברגעי האימה של הבומים העל- קוליים שבאו אחריהן הוא לא הרגיש כל כך גרוע. זו הייתה תחושת סבל נוראה שהוא לא מאחל לשונאיו, ובטח שלא למישהו חיובי ואוהב אדם כמוהו.
האם שלומי יצליח להציל את ג'וני?
"נאחז באוויר" הוא פרי דמיונו של המחבר – אך מבוסס על המציאות בישראל בשנת 1991 ועל סיפורים, רגשות ושירים שאחרי מלחמה. הוא עוסק בספרו בין היתר בתחושת הבדידות והניכור בזמן מלחמה ואחריה, בפוסט טראומה, בבעיות משפחתיות מילדות עד בגרות ובכוחה של התקשורת להשפיע על החיים כדי לשפרם ובמקרים מסוימים גם לנסות להצילם.
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת😉
