מתעוררת בלילה, שטף אסוציאטיבי של מילים, מלחמה בחוץ ואצלי התרחשויות של התעוררות וקשב פנימה.

מתעוררת בלילה, באיזור 02:00 בלילה. מתעוררת לכתוב.

הפעם בוחרת לקרוא לזה "מתעוררת בלילה" ולא "לא ישנה". ניתן להסתכל על כל דבר כבחירה או כפספוס. אני חושבת שיש כאן בחירה. בחירה להתעורר, לבחור בשקט כהזדמנות. הזדמנות להיות איתי, להקשיב למחשבות, לא לברוח לפעילויות ש"ימלאו לי את הזמן".

בדיאלוג עם הפרקטיקה של פתיחת בלוג.

שלושה ימים כתבתי ברצף, חשתי "כמעיין הנובע".. והנה שבועיים הפסקה. דיאלוג מול התמדה, מול בחירה בדרך או בחירה במפגש חד פעמי.
אני מאוד אסוציאטיבית הלילה. יש בזה משהו טוב. אולי זה בלוג של כתיבה אינטואיטיבית?
סופרים מדווחים על "מחסומי כתיבה", אני מדווחת על שטף נובע. אני מדווחת עכשיו על שטף נובע.
יתכן שבתזמונים אחרים זה יהיה אחרת.

בחוץ מלחמה.

דיווחי זוועות, כאב בלתי נתפס. ועם זאת בתוך זה אני רואה גם אור: פתאום השקט הזה בלילה בעל ערך, אתמול זמן שיחה עם הילדים במטבח היתה לי נעימה. המלחמה מחדדת קשב, מחדדת קשב לטוב. חזרתי לתרגל מדיטציה כל יום, לפעמים פעמיים ביום.
בוחרת במדיטציה מקרקעת: להתרכז בנשימה, לשים לב לתמיכה שאני מקבלת (מהקרקע, מהכרית), לשים יד על הלב, יד על הבטן, לחוש בחום ובמגע. אני איתי.

התבוננות שקטה.