זהו אתמול נחה עלי רוח… המוזה… לאפייה…
השמש זרחה והאירה את שמי התכלת בזכרון יעקב.
שדה החרציות פרח במלוא הדרו…
אל מול הבריאה שבחלוני שמש מים ושמים…
ריח תבלין אביבי עם ניחוחות תפוחים וקינמון מתבשלים… כיסו את הבית.
8:00 בבוקר הנכד שלנו הקטן נכנס להגניב נשיקת בוקר טוב…
אויי יויי יויי…
מי זה כאן… כולי התפעלות… בוקר טוב חתלתול איזה שפם יפה יש לך…
והוא הקטן כמו הילדים כולם לא יודע לשמור סוד… "סבתא זה אני עילי…"
ואני הכי משתפת פעולה… "חחח חתלתול קטן לעילי שלי המתוק אין בכלל שפם".
תולי חתלתולי… רוצה צלוחית חלב? אולי… חלב וקונפלקס?
"סבתא… אני עילי חחח… היום בגן יש יום הפוך – היום אני חתול ואמא ציירה לי שפם…"
"יום הפוך… רגע רגע אז היום חתולי הולך לגן…"
ואז עילי מתחיל לשיר… ומתנועע
"אני המן בן המדתא
המן האגגי
אני רוצה כבוד
כי זה מה שעושים
לאיש חשוב מאוד.
כולם משתחווים לי… וים לי
כולם משתחווים
תרדו על הברכיים אתם לא חשובים…
אני המן הכי הכי גדול
מי שיזלזל בי הולך מאוד לסבול…
כולם….. משתחווים…"
ואני לא זוכרת שהיה שיר כזה …
"רגע … רגע…" פותחת את המחברת וכותבת…
והוא… עילי כבר מורגל לנוהל סבתא כותבת…
ומכתיב לי בקצב הכתבה..
"בין משתחווים לי…" לנישוק וחיבוק
בין "קדימה מאוחר…" לבין "כנס לאוטו…"
נעלם לו "הרולס רויס" האדום של אמא ועילי בנוף החרציות…
לאן לאן לגן…
ריח התפוחים והקינמון עם החמוציות ויין הפטישים האדום,
מילא את הבית … כן כן… יין פטישים… אני מתה על יין פטישים…
זה לא עוד סתם יין ישן נושן…
זה יין עם כבוד… כבוד לאליהו הנביא"
זהו מילות השיר של עילי…
שינו לי את תוכנית האפייה שלי…
עוגת תפוחים חמוציות צימוקים וקינמון
ואם עילי כבר שר על המן… אז קדימה למטבח.
רק דבר אחד אני לא מבינה למה "אוזן המן" ?
ולא כובע המן הרי העוגייה היא בגלל כובעו המשולש
של המן אז איך בכלל הגיענו לאוזניו?
ובכלל יותר נעים ל"אכול את הכובע"
"המנ'ס הא ט" Haman's hat
מאשר לאכול אוזן ?… לא…?
וכמה כמה …
"עושים להמן כבוד…
שנה אחרי שנה אופים לו עוד ועוד…
אבל מי אני שאשבור את המסורת של העם היהודי …
ואת מסורת בצק שק"מ… שמנת-קמח-מרגרינה
1 שמנת יש ? יש !
1 קמח אסם קטן יש ויש
200 גרם מרגרינה יש… אין… יש מחמאה ומי שרוצה חמאה.
תראו כמה פשוט וקל…
תלושו עם הרבה אהבה וחום…
מה יצא …בצק שק"מ מושלם !
למה לסרבל דברים למה?
אני מוסיפה גרידת לימון כי ככה סבתא שלי הייתה עושה
ומי בדיוק גירדה את הלימון …? נכון… אנוכי
אחת שתים שלוש הבצק מוכן עטוף ארוז בשקוף הזה…
ישר למקרר לנוח.
בינתיים הכנתי לי כוס קפה… בלי מאפה.
וסיר עם 100 גרם פרג טחון וכוס חלב
שניהם יחד אט אט על אש נמוכה
עד שהפרג מתרכך והחלב נספג
מחכים שאסובב אותם…
אני שומעת את הפרג… מזמזם ושר
"איך את מסובבת אותי
את מסובבת אותי
את מסובבת"
מוסיפה סוכר ככה… לפי העין…
הסנדוויץ שלי תמיד שואלת:
"אמא כמה זה ככה ?"
ואני מסבירה ככה זה לפי העין…
ככה שמן… ככה סוכר…
סבתא שלי אמרה שככה זו ברכה
וככה זה הכי טעים…
ושוב…
איך את מסובבת אותי
את מסובבת אותי
את מסובבת
מוסיפה חופן שוקולד צ'יפס מריר…
ואל תשאלו מה גודל החופן – כל אחד והחופן שלו
קצת קוקוס ….
והנה במדויק חצי חבילת חמאה קטנה.
ושוב…
"איך את מסובבת אותי
את מסובבת אותי
את מסובבת"..
וכמו בכל חג פורים מאז… היותי גננת בגן
אני מרדדת עגול גדול גדול מחצי בצק השק"מ
וממלאת אותו בתפוחים והקינמון…
קישטתי בשביבי שקדים
ואפיתי אוזן המן אחת… גדולה… גדולה… גדולה…
בדיוק כמו בסיפור "מעשה באוזן המן" של לוין קיפניס.
פשוט להמחיש לילדים בגן כמה גדולה הייתה אוזן המן
של סבתא בלהה וסבא חבקוק.
בחצי הבצק הנותר הכנתי אוזני המן קטנים מלאים
בפרג קוקוס ושוקולד…
הכנתי ערמה גדולה של אוזני המן מתוקים…
