קוהלת פרק א
א דברי קוהלת בן-דויד, מלך בירושלים. ב הבל הבלים אמר קוהלת, הבל הבלים הכול הבל. ג מה-יתרון, לאדם: בכל-עמלו–שיעמול, תחת השמש. ד דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת. ה וזרח השמש, ובא השמש; ואל-מקומו–שואף זורח הוא, שם. ו הולך, אל-דרום, וסובב, אל-צפון; סובב סובב הולך הרוח, ועל-סביבותיו שב הרוח. ז כל-הנחלים הולכים אל-הים, והים איננו מלא; אל-מקום, שהנחלים הולכים–שם הם שבים, ללכת. ח כל-הדברים יגעים, לא-יוכל איש לדבר; לא-תשבע עין לראות, ולא-תימלא אוזן משמוע. ט …מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שייעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש. י יש דבר שיאמר ראה-זה, חדש הוא: כבר היה לעולמים, אשר היה מלפנינו
במלחמת השיחרור באר טוביה הופגזה ובאחת ההפגזות ניפגע מחסן האספקה .היום לייד אותו מחסן ניפגע בית פגיעה ישירה.
אז בעמדת שמירה שהיא היום מקום עבודתי עמדה אימי ז"ל ופגעה במטוס מיצרי שהצליח ליזרוק את הפצצה שהעיפה עליה גושי אדמה.היום גשם של כדורי מתכת נתך על אותו משק באותו נ.צ.
אני בוכה כשאני קוראת את מה שכתבתי.כי חשבתי שנהיה חכמים יותר,יצירתיים יותר שכבר יהיה בידנו המטה שיובילנו לארץ חלב ודבש









