קודם הפתיחה של " Sea of Time-מנהרת הזמן"- מיצב חדש ראשון מסוגו בישראל ובעולם שמוצג במסגרת התערוכה יפן והיהודים, במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה, השתתפתי במסיבת עיתונאים מרגשת בה הושק המיצב וצפיתי בתערוכה.
נכחו ניצולי סוגיהרה , ניצולי שואה ובני משפחותיהם שהיו שותפים ליצירת המיצב מנהל מוזיאוני חיפה, האמן המבצע בעל השם העולמי, נספח התרבות של יפן בישראל ואוצרת מוזיאון טיקטין ד"ר אתי גלס-גיסיס.
המיצב יפתח בתאריך 15.9.222 יום חמישי
על המיצב
המיצב המונומנטלי, ששמו " Sea of Time, מנהרת הזמן", נבנה לאחר שמוזיאון טיקוטין הזמין ניצולי סוגיהרה, ניצולי שואה, משפחות של ניצולים ומבקרים במוזיאון המעוניינים להשתתף בו.
כל אחד מ-300 המשתתפים שנבחרו התבקש לבחור מספר המייצג עבורו זיכרון אישי, ומספרים אלה נשלחו לאמן בתוספת ציון שם המשתתף, גילו ומשמעות הספרה עבורו. בסופו של התהליך, מיאג'ימה יצר מיצב בשטח 50 מ"ר שבו שזורים יחד מספרים וזיכרונות.
כעת, בסופו של התהליך, זיכרונותיהם של 300 אנשים ינצנצו לראשונה ביחד בכור היתוך אחד.
צ'יאונה סוגיהרה, המכונה "שינדלר היפני", הנפיק בקיץ 1940 יותר כ-2,350 ויזות מעבר ליפן. בדרך זו הציל יותר מ-6,000 יהודים שהצליחו להימלט בדרך לא דרך מאירופה הנאצית לעיר קובה, יפן. סוגיהרה פעל ללא קבלת אישור מהשלטונות. הרבה נכתב על האיש האמיץ הזה. הסופר סוגניצקי מרקוב כתב ספר על האנשים שסוגיהרה הציל בו תעד מה הם עשו ומה הם עושים כיום.
כעת מציג מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית מיצב ראשון מסוגו בישראל ובעולם, בהשתתפות 300 איש – ביניהם "ניצולי סוגיהרה" וניצולי שואה – בנוכחות אמן העל היפני, מיאג׳ימה טאצואו.
עוד קודם הכניסה לאולם ברחבת הכניסה חשתי את ההתרגשות שעמדה באוויר. רב המוזמנים אלה שנטלו חלק בפעילות ליצירת המיצב אחזו בידיהם מפה חתומה על ידי האומן ובה מיקום מנורת הלד שמייצגת את המספר שבחרו.
מר יותם יקיר מנכ"ל מוזאוני חיפה פתח את האירוע החגיגי שמסמל את 70 שנות הידידות שבין ישראל ליפן . הוא שיתף את הנוכחים שגם הוא השתתף בבחירת המספר ללד הזיכרון והמספר שבחר נבחר לזכרם של הוריו.
נספח התרבות של שגרירות יפן מר' יוש היגוצ'י הדובר עברית ברך את הנוכחים ושיתף בכך שהתערוכה הזאת היא חלק מהאירועים לחגיגות השבעים לכינון יחסי שתי המדינות ישראל ויפן.
הנספח השתתף בפעילות הכנת המיצב וגילה לנו שבחר את המספר4 שזה מספר המזל שלו.
לדבריו לערך החינוכי של התערוכה יש שלושה רבדים:
אהבת התרבות והאמנות היפנית, הקשר שבין יפן לישראל, והנחלת זיכרון השואה והנצחתה.
נציג הניצולים מר ברל שואו שהיה בן 14 כשמשפחתו יצאה למסע בריחה מוילנה שהסתיים בעליה לישראל נשא דברים בשם ניצולי שסוגירה.
יצא לי לשוחח עם מר ברל שהפנט בסיפור בריחת משפחתו עם הגעת השמועה על אסון מתקרב ומסע הנדודים להם ברחבי העולם. המסע החל באוטובוס שדודו שכר, כשכול שרצו זה להתרחק ככל היותר ממרכז אירופה.
ניסיונות המשפחה להשגת תעודות מעבר שטמנו בחובן סיכון גדול.
סיפור אחד שנחרט לי בנשמה ,כיצד סיפרו שבטעות לקחו ילד רוסי לא שלהם וברל היה הילד שהציגו , ילד שעליהם להחזיר להוריו, זאת על מנת שיאפשרו להם לעבור את הגבול.
האמן היפני מיאג׳ימה טאצואו אמן בעל שם עולמי ביקר באושויץ בצעירותו.
מהפגישה הקצרה אתו הוא נתגלה כאדם חביב, אוהב בריות, רגיש ,עם מודעות גבוהה לסביבה ולקשר בין אנשים. אמן שקשור לבודהיזם והבשורה שלו להשתמש בכלים שברשותו להשרות טוב בין בני האדם.
לדבריו אנשים עם רקע שונה מבינים אחד את השני באמצעות האומנות. לאומנות יש את היכולת לגשר בין אנשים למרות ההבדלים התרבותיים והאחרים ביניהם. האמנות מחברת אנשים.
ד"ר אתי גלס-גיסיס אוצרת מוזיאון טיקוטין ספרה על ראשיתו של התהליך.
לפני למעלה משנה מצאה צילום מתוך "היהודי הנודד" צילומים שבוצעו על ידי 'חברי מועדון הצילום טאנפיי' מאוסקה שמנה ששה חברים ובראשם הצלם נאקאג'י יאסויהם. הם צילמו בשנת 1941 פליטים יהודים שנצלו על ידי סוגיהרה. מה שעורר את התעניינותה והניע אותה לחפש יצירות נוספות.
תערוכה של יצירות השייכות ל"יהודי הנודד" מוצגת במוזיאון.
לאחר החשיפה ליצירות פנתה האוצרת אתי לאמן היפני מיאג׳ימה טאצואו והפרויקט החל להתגלגל.
על שני קירות באזור המיצב מוצגים צילומים שצילם מיאג׳ימה שהמשותף להן זה השימוש בספרות על עור האדם מה שמעורר אסוציאציה חזקה לספרות שהנאצים קיעקעו על זרועות היהודים בשואה.
על קיר אחד צילומים שצולמו בהירושימה כשהאמן מסביר את ההבדל בין הספרות שקעקע השטן שהתייחס לבני אדם כחפצים לעומת השימוש שלו בספרות שמגיע ממקום של קבלה ואהבת האחר.
מוטיב הספרות מופיע גם במיצב כמוטיב שמחבר בין האדם למספר ובין בני האדם שביחד יצרו את הרשת של נורות הלד שהחוטים המחברים ביניהן גלויים.
הצילומים השניים צולמו בדרום קוריאה
אונודרה יוקי ילידת טוקיו החיה בפאריז מציגה את התערוכה "דיוקאן של בגדים משומשים".
את המוצג בתערוכה יצרה לאחר ביקור בתערוכה "פזורה" של בולטנסקי בפריז.
בולטנסקי הציב במרכז התערוכה ערימה של בגדים משומשים שעסקו בזיכרון הקולקיבי, במחיקת זהות אישית ובמוות.
מבקרי התערוכה של בולטנסקי נתבקשו לרכוש שקית ולמלא אותה בבגדים מהערמה. יש לזה כמובן אסוציאציה חזקה לשואה.
אונדורה החליטה לצלם כל בגד לבד על רקע השמים מה שמזמין את המתבונן לחקר ודמיון לגבי בעל הבגד, התתקופה, השימוש…
במהלך כל התערוכה תיסע במוזיאון 'רכבת זמן לשואה' מיצב תלוי מקום יצירה של טאצואו מיאג'ימה שההוצגה לראשונה בעיירה הגרמנית ריקלינגהאוזן עיירה של כורי פחם שמובל ברכבות ברחבי המדינה .נרטיב ליהודים שהובלו ברכבות מסע אל מותם.