לוצ'ו באטיסטיני הוא גבר ממוצע בשנות ה-40 לחייו.
עובד כמדריך כושר ומאמן קבוצת כדור-מים.
נשוי לפאולה ואב לשני ילדים.
כשלוצ'ו מגלה את 'החבר פריץ', כך הוא מכנה את הגידול הסרטני שהתביית על הכבד שלו ושלח גרורות לריאות, הוא מבין שנשארו לו 4 חודשים לחיות.
הטיפולים יכולים להאריך אולי במעט אבל בסופו של דבר מוערכים לו כמאה ימים של חיים בתפקוד מלא.
לוצ'ו מחליט להיות אדון לגורלו וקובע תור למרפאה המפורסמת בשוייץ לעוד מאה ימים.
ועכשיו הוא מתמודד עם השאלה הגדולה- מה יעשה במאת הימים שנותרו לו.
איך אתם הייתם מעבירים אותם?
בוכים על מר גורלכם?
רצים מרופא למומחה לאיש דת- אולי משם תבוא הישועה?
ממשיכים ללכת לעבודה וחיים את השגרה כרגיל?
משתפים את הסביבה או מסתירים את רוע הגזרה?
מוכרים הכל ויוצאים למסע סביב העולם?
נועלים את הדלת ולא יוצאים עם האישה מחדר השינה?
אנו מלווים את לוצ'ו במסעו ובהתמודדויות שלו.
איך לספר לאשתו והאם לשתף את ילדיו.
שומעים ממנו את סיפור חייו.
השמחות והכשלונות,
הויתורים והחרטות.
לומדים להכיר את משפחתו וחבריו.
מערכות היחסים הסבוכות עם אשתו פאולה וילדיו לורנצ'ו ואווה.
תהיות עד כמה יזכרו אותו ואיך ולמה לא בילה איתם זמן רב יותר.
חמו אוסקר, האופה האלמן, המתייחס אליו כבן לכל דבר ומשמש כאיש סודו ומשענת. וגם כמקור לאספקת הסופגניה החמה היומית שלו.
מגלים דמויות מרתקות בין חבריו משכבר הימים וחברים חדשים שהוא פוגש לאורך המסע וכיצד הם השפיעו על עברו ועל ההווה.
מלווים את מסעו לאחור במחשבה על מה היה רוצה שיזכרו ממנו בעתיד,
בנסיונות להתיר חותם על חיי הקרובים לו.
למצוא דרך מקורית להשפיע על ילדיו גם כשיגדלו (למשל להשאיר בידי חברו רשימת מתנות יום הולדת שיקבלו בשמו)
לגרום לאשתו לסלוח לו על בגידתו בה טרם לכתו מן העולם.
ובעיקר למצוא את הדרך להיות מאושר במאת הימים שנותרו לו כמה שיותר.
ספר שגורם לעצור לרגע ולתהות.
מה עשינו עם חיינו אנו?
מה היינו מתקנים/משנים לו היינו במקומו.
הרי הסוף לרוב אינו ידוע לנו מראש.
בעוד 50 שנה, 20 שנה, חודש, יומיים או אולי דקותיים.
אז מה עשינו היום כדי להיות מאושרים יותר?
מאה ימים של אושר
מאת: פאוסטו בריצ'י
הוצאת: כנרת, זמורה-ביתן, דביר
צילום עטיפה:Arcangel Images
עיצוב העטיפה: אמרי זרטל
[youtube TJJ3kIL_Erw nolink]