על המופע

באמצע השבוע, ביום רביעי תל אביבי שגרתי, קרה קסם.

זה התחיל באולם אינטימי בקאנטרי גורן גולדשטיין, והמשיך הישר אל הלב. לא עוד ערב ג׳אז, אלא ערב שבו הצלילים הפכו לשפה, והניגון  לשיחה שקטה בין מוזיקאים לקהל.

הערב נפתח עם Menachem Zibziner Trio, הרכב מרגש ואיכותי.

מנחם זיבצנר, ממייסדי להקת הג׳אז מינואט, גיטריסט ומלחין, הוביל את המופע ברגישות וביכולת נדירה ליצור מרחב שמזמין הקשבה עמוקה.

הצלילים היו עכשוויים אך שורשיים, שילוב של אווירה רוחנית וניחוחות מהמזרח ומהמערב.

הקטעים שנוגנו לא היו רק מוזיקה, אלא סיפור אישי של זיבצנר, המתאר את האירועים של אוקטובר 2023 דרך תווים, הפסקות ושכבות של רגש.

לצידו, רון ברזילי בקונטרבס ונווה רז בתופים, הרגישו כמו חלק בלתי נפרד מהסיפור.

השלישייה הזו לא ניגנה, היא נשמה.

בין המנגינות הנפלאות שהושמעו היתה גם "עזיזה", מאת המלחין המצרי המפורסם מוחמד עבד אל־והאב (Mohamed Abdel Wahab), שנוגנה בעיבוד ג׳אזי סוחף ומלא חיים.

כמו כן, נוגנה המנגינה "It Should Have Happened a Long Time Ago" של Paul Motian, קטע עמוק ורפלקטיבי שהוסיף רובד מהורהר ומעורר מחשבה לערב.

והמנגינה המקורית של הלהקה  "Fam" .

אז, כשהקהל כבר היה שבוי בקסם, הצטרף למופע הסקסופוניסט שלומי גולדנברג, עם נגינה חמה, מלאת נשמה, שהוסיפה עוד מימד לערב.

הסאונד הפך עשיר ורב שכבתי, כמו ציור שנשלם בשכבת צבע אחרונה של זהב.
לאחר המופע נותר באוויר משהו שאי אפשר לשים עליו את האצבע, רטט קל של התרגשות, תחושת הודיה על האפשרות להיות שם.

היה זה ערב שבו המוזיקה הצליחה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות כשהיא הכי טובה,  לחבר אנשים ולנשום בתקופה כל כך לחוצה שבה אי הוודאות שולטת זה כל כך חשוב.

צילום: נירה פרי