לדוג אומץ/ גדעון שטוסל
שירים
99 ע'
הוצאה: בין סגול ותכלת
..
זהו ספר שיריו הראשון של גדעון שטוסל (והשלישי במניין ספריו) ובכנות אופיינית הוא מספר שכדי להוציא אותו הוא היה זקוק לאומץ.
אז איך משיגים אומץ?
"לפעמים כדי לדוג אומץ
צריך לרדת
מתחת
ומעל
פני המים
בדרכים שונות
דרך מילים ואנשים"
ומה בספר הזה?
"זה לא בדיוק שירים" כותב גדעון על הכריכה האחורית של ספרו.
"יש כאן סלט, בליל, עיסה של ביקוריי ב-73 מחוזות שחלפתי בהם במקרה, ביניהם: על פספוס שנשאר מול רגע חולף, על קונצים, מנקה הרחוב, מתים חיים, מסיכות ומצמוצים,..ובעיקר על האומץ ליהנות מהחיים"
ולמה אלו לא שירים, מלבד זה שאינם מנוקדים כלל?
יש קצב, יש שורות קצרות..
אלו בהחלט שירים וחלקם אפילו יפים מאוד.
שיר שמטבע הדברים והשתייכותי, התחברתי אליו מאוד הוא השיר הנפלא הזה,
"לא ברור":
"מדוע מחזיק אני בכובעים של אבי?
שבע שנים הם נשארו חדשים.
מחכה לרוח חזקה
שתרים אותי למרכזו של ישוב חרדי,
שם אשאיר אותם בטור עולה
אתחבא
אעקוב אחר הצדיק שיזכה
לשמח את אבי" (קטע מהשיר, ע' 10)
ואין נושא המדבר אל רבים מאיתנו כמו הבדידות..
השיר "סואן":
לבדי
אובדן בהמון סואן,
ההמון דורך עלי,
מרבד לרגלו,
הקשרים היחידים
נשרכים בשרוכים
ואלו פורמים
בדידותי" (קטע מהשיר, ע' 11)
אבל שלא יבלבל אתכם כל זה.
רוב שיריו של גדעון הם שירים עם הומור, עם חיזור, הרבה שירים על נשים. כאלה שהוא רואה וכאלה שהוא מתגעגע..
כשהוא מוציא את נכדיו מבית הספר:
"מתנדב"
מתנדב לקחת אותם מבית הספר, פעם ב'.
מוכרח לבדוק אם לא שכחו במקרה
את בקבוקי המים הכי יקרים בשוק.
את המעילים המפנקים ואת הכובעים הפשוטים.
כל זה, אחרי שעברתי את השומר הזועף.
שוכח בכל פעם מי אני.
אוהב לנעול-לפתוח-לנעול את השער הכבד.
"אתה הסבא?" שאלה טובה אני חושב.
ובכל פעם ממציא תשובה.
אתמול עניתי: "מה פתאום, אני ממשפחת
חוטפים,
תתקשר למשטרה."
..
סבא, מה? אנחנו שייכים למשפחת חוטפים?
המשטרה מחפשת אותנו?
איזה כייפים תכננת לנו היום?" (קטע מהשיר, ע' 32)
..
רבים משיריו אינני רוצה להביא, אך אצטט רק חלק משיר זה – "נענו בשלילה"
לא היה מקום למילותיי החצופות.
הן עפו.
כיסחו את הדשא
של השכנה
נענו בשלילה ללטיפה" (קטע משיר, ע' 95)
והשיר היפה הזה:
פתי
"אני פתי,
פיתיון של היופי המתפרץ
של המילים המתפוצצות
ללא כברה.
אל תצביעו עבורי
אקשור הבטחות אש למילותיי
המהודקות, הטורפות,
בכל זרועותיי הכבולות" (קטע מהשיר, ע' 34)
ספר עם הרבה חן ורגש ובעיקר – אהבת חיים.
על המחבר:
זהו ספרו השלישי של גדעון שטוסל, וספר שיריו הראשון. שני ספריו הקודמים כוללים סיפורים קצרים וראו אורםבהוצאת סטימצקי: ספר ביכוריו "היה איש אחד שלא ידע לשקר", ולאחריו "בקופסת השכל של הדחליל".
