מימין לשמאל : האוצרת סברינה צגלה, שירה לוי בנימיני אוצרת ומנהלת מיסדת ,בית ליבלינג

ביקור בבית ליבלינג הוא תמיד מסע מרתק בנבכי העירוניות, התרבות והאומנות.

הפעם, במסגרת סיור עיתונאים, נחשפנו לשלוש תערוכות חדשות המציגות מבטים שונים על מרחבים פיזיים ורעיוניים: הבית, בית החולים ובית הספר.

כל אחת מהתערוכות העניקה לי חוויה לימודית ייחודית, שהרחיבה את הבנתי לגבי יחסי הגומלין בין מרחב, זיכרון וחברה.

"הכל בסדר" | מירב הימן

התערוכה "הכל בסדר" של האמנית מירב הימן בוחנת את גבולות המושג "בית" דרך עבודת וידאו שנוצרה בימי המלחמה.

בסצנה המרכזית, משפחה בת ארבע נפשות מתכנסת סביב שולחן לארוחה משותפת – טקס יומיומי המגלם יציבות ושגרה.

אלא שבמקום רגע אינטימי ומוכר, הארוחה מתפרקת לכדי כאוס חזותי מרהיב וטעון.

העבודה מציגה תהליך של קריסה מתמשכת, בו גבולות הבית מיטשטשים, והצופה ניצב מול התפוררות סמלי הביטחון והמשפחתיות.

הימן חוקרת כיצד משברים חיצוניים משפיעים על חוויית המרחב הביתי, ומעלה שאלות על משמעותו של "בית" במציאות בלתי יציבה.

הימן סיפרה: " 15 שנה אני רצה עם הרעיון של סצינה של קריסה ,חוסר אונים, התמוטטות בצורה הכי אותנטית… כולנו הרגשנו את ההתמוטטות הזאת במלחמה… אפילו משפחתית הורים שלא הצליחו להגן על הילדים שלהם במלחמה…"

הבחירה של הדמויות למיצג הוידיאו היתה של הדבר הכי קרוב אליה משפחתה.

הכל בסדר״ היא הפרויקט העשירי המוצג ב״חדר הפרויקטים״ של בית ליבלינג, המוקדש לחקירה רב-תחומית ושיתופית סביב השאלה "מהי העיר הלבנה?". חדר הפרויקטים פועל כמרחב פתוח המשלב יצירה, דיון ושימור, ומציג נקודות מבט חדשניות ומעוררות מחשבה בנוגע לעירוניות, זהות ותרבות בתל אביב.

הצפייה בעבודה הייתה חוויה מטלטלת, שגרמה לי להרהר כיצד הבית – כמקום פיזי ונפשי – מושפע ממציאות משתנה.

"הכל בסדר" | מירב הימן
אוצרת: אדריכלית סברינה צגלה

"בית החולים היהודי" | מרב שין בן-אלון

התערוכה "בית החולים היהודי" של מרב שין בן-אלון עוסקת בזיכרון היסטורי דרך דימויים של בית החולים היהודי בברסלאו (כיום וורוצלב, פולין).

המבנה, שנבנה ב-1903 ושירת את אחת הקהילות היהודיות הגדולות בגרמניה, הפך מקור להיסטוריה טראומטית כאשר נסגר תחת שלטון הנאצים ב-1938.

בהמשך, המבנה נפגע במלחמת העולם השנייה אך נותר עומד, והוסב לבית חולים פולני עד לסגירתו ב-2015.

בעבודותיה, בן-אלון משתמשת בטכניקות של חיתוך, פירוק והרכבה מחדש של צילומים ארכיוניים, כדי להמחיש את השכבות ההיסטוריות של המקום.

היא יוצרת דיאלוג בין זיכרון לבין מציאות פיזית משתנה, תוך חקירה של אופן התיעוד ושל התהליך בו מקום הופך מאנדרטה חיה למבנה היסטורי נזנח.

דרך העבודות נחשפתי למורכבות של שימור זיכרון, ולשאלות נוקבות על ההיסטוריה והאופן בו אנו בוחרים להציג אותה.

מרגש לעמוד ולצפות בסרט הוידיאו המהווה חלק מהתערוכה ולהתמסר לתחושות שהוא מעורר והאופן שבו הוא סוחף לרגע למקום אחר ולזמן אחר.

אמנית: מרב שין בן-אלון | אוצרת: ד"ר סמדר שפי | ליווי אמנותי מטעם בית ליבלינג: שירה לוי-בנימיני

"בית הספר של העיר מציג"

התערוכה "בית הספר של העיר מציג" היא תערוכה רבת משתתפים המציגה את העשייה האמנותית-חינוכית של בית הספר של העיר.

מוצגות בה עבודות של אמנים-מנחים לצד שלושה מבין בוגרי קורס "הר גורל", במגוון תחומים – מפיסול וציור ועד וידאו ועיצוב.

העבודות משקפות את הדיאלוג הייחודי המתקיים בבית הספר בין אמנות, חינוך וסביבה אורבנית.

הפרויקט מדגיש את התהליך היצירתי הקולקטיבי שמאפיין את בית הספר, ומזמין את המבקרים לקחת חלק בהרהור על מקומה של האמנות במרחב הציבורי והחינוכי.

הרציונל לתערוכה  "בחיפוש אחר דימוי לבית הספר עמד בחד לנגד עינינו האבוקדו , מכיל את העולם כולו-התפתחות, ידע, אוויר ומים. לצד עבודות אמנות, שיחות, מפגשים ופעולות יצמח האבוקדו, לצד כל הידע שאספנו, מה שלא פגשנו ולעולם לא נבין"

תערוכה שמזמנת שיח סביב היצירות וסביב מיקומן בחלל.

המציגים: רני אביב, נורית אגוזי וינר, ערן איזנהמר, טל אלפרשטיין, אבי בן שושן, רוני בינדר, צוף בר און, נטע דבלסטין, מיכל דוד, קארן דולב, אור הרץ, רותם וולק, נעמי וילנר, יואב וינפלד, רון חן, חיים חכימיאן, שיר כהן, יובל כרוך, עמרי לבני, שחף לוי, מעיין מוזס, דנה מור, יולי מרוז, יעל סלומה, איה צייגר, מרב קמל וחליל בלבין, מאיה קרמר, רוני רביב, אירית שטרנברג, עומר שך, נעה שמחיוף שחף, רני שרה, גיא שרף, טל תמרה קרונקופ

הם מציעים מבט מגוון על הקשרים שבין יצירה, חינוך וחברה.

בתערוכה זו הרגשתי כיצד האמנות הופכת לכלי חינוכי משמעותי, המאפשר חקירה ולמידה מעמיקה.

סיכום

שלוש התערוכות בבית ליבלינג יוצרות פסיפס עשיר של חוויות והתבוננות.

"הכל בסדר" מעמתת את הצופה עם חוסר היציבות של המרחב הביתי, "בית החולים היהודי" חושף שכבות של זיכרון היסטורי, ו"בית הספר של העיר מציג" מאיר את הקשר בין אמנות לחינוך.

יחד, הן ממחישות את מורכבותם של מרחבים אישיים וציבוריים, ומזמינות את המבקר לשאול: כיצד אנו מעצבים את עולמנו וכיצד הוא מעצב אותנו?

עבורי, הביקור היה מסע לימודי מעורר השראה, שהעניק לי כלים חדשים להתבונן ולחשוב על המרחבים שסביבי ועל תפקידם בעיצוב חיינו.

צילום: נירה פרי