יומנה של אימא- מסיבת חנוכה בגן

יום ראשון אחה"צ:  הקטנה חזרה מהגן עם הזמנה למסיבת החנוכה והצהרה חד משמעית: "הגננת אמרה אסור, אבל אסור אימא שמעת? אסור להביא אחים וסבתות למסיבה, אסור!".
וכרגיל תגובה כזאת גררה שרשרת של התכוננויות.
ראשון בערב :שיחה לאימא שלי: אני:"אימא את שומעת… ביום חמישי יש להדס מסיבה בגן אחה"צ , תוכלי לשמור על הילדים? " אימא שלי:"באיזה שעה המסיבה?" אני:"בשעה – 19:00 " אימא שלי:"טוב אני מקווה שאצליח לצאת מוקדם מהעבודה, אני אודיע לך מחר,את הגדול אתם לוקחים?" אני:"לא אסור להביא אחים."  אימא שלי:"מילא הקטנה היא תינוקת ותפריע. אבל ילד בן 6… לא יכול לראות את אחותו מופיעה?" אני :"לא אימא אין ברירה זה מה שביקשו מהגן וצריך לכבד את הבקשה שלהם,גם ככה הגן קטן ויש בקושי מקום להורים "
שני בצהריים:שיחה מאימא שלי, היא הצליחה לשכנע את הבוס שלה(אחרי ויכוח) לצאת מוקדם.
תמונת מצב: בייביסיטר יש!
שלישי אחה"צ :אימא של בעלי באה לבקר ורואה את ההזמנה למסיבת החנוכה בגן של הדס. חמתי:"תגידי,למה לא אמרתם לי שיש מסיבה בגן? בטח את ההורים שלך ישר הזמנת… אותי אתם אף פעם לא מזמינים למסיבות בגן"
למזלי הקטנה יוצאת להגנתי ומדקלמת שוב:"הגננת אמרה אסור, אבל אסור סבתא שמעת? אסור להביא אחים וסבתות למסיבה, אסור".חמתי:"יפה לך להוציא אותה נגדי כבר בגיל כזה, מה עם טיפת כבוד לסבתא? אצל רחלי הבת דודה שלה תמיד מזמינים אותי לכל המסיבות, זה גן שמלמד לתת כבוד" . אני מדקלמת בשנית: "לא סימה, אין ברירה זה מה שביקשו מהגן וצריך לכבד את הבקשה שלהם, גם ככה הגן קטן ויש בקושי מקום להורים"
רביעי בערב:  הבעל חוזר אחרי ביקור אצל אימא שלו ומקטר על היחס שלי אליה.
תמונת מצב:בייביסיטר -יש, בעל עצבני –יש, חמה נודניקית-יש
חמישי אחה"צ : מתכוננים למסיבה,הקטנה בוכה ורוצה לאכול, הגדול מקטר, משועמם ולא רוצה להתקלח, אימא שלי מגיעה ברגע האחרון ואנחנו רצים לגן חצי מעולפים מהפרויקט.
מגיעים באיחור, החדר חשוך, הילדים כבר במרכז.הקטנה מיד מצטרפת לחוגגים. הבעל תופס מקום בגזרת האבות המצלמים ואני מפלסת דרך בין האימהות, מוצאת בקושי מקום עמידה מאחורי היושבות כדי לראות איכשהו את הקטנה. מאיפה נהיו כ"כ הרבה אימהות בגן? ואז..מדליקים את האור ואני רואה ש…
בעצם, את השורה הראשונה תופסות -סבתות! ולרגליהן, בלי בושה,שורה של כיסאות קטנים ל…אחים!
אני כמעט נחנקת מעצבים, אבל לא רוצה לקלקל את השמחה.
בכל זאת הגננת :ערכה וטרחה, עמלה ויגעה ויצאה לה פיצוץ של מסיבה .
לא בא לי לה להרוס לה את מצב הרוח היום. נדבר איתה כבר אחרי החג.

חמישי בערב:  חזרנו הביתה,עייפים ומרוצים (עם כאבי רגליים של שעה וחצי על עקבים) ומגלים ש…. חמתי הגיעה להדליק נרות עם הנכדים. כולם רוצים לראות תמונות מהמסיבה, אני בלב מקווה שנגמרה הסוללה.אבל לא, לבעלי יש תמיד אחת נוספת. עדיין תקווה קטנה שהוא צילם רק הילדים ולא את האורחים אבל…הוא חייב לצם את כוווווווווווווווווולם! יצאו תמונות ממש יפות והקטנה מבסוטה עד שפתאום חמתי קופצת :"תעבירו,תעבירו רגע את התמונה האחרונה שוב..רגע, זו לא בתיה,אימא של שיפרה ..נו,הסבתא של לילך? לא אמרתם שאסור להביא סבתות?" והגדול מיד אחריה:"שם למטה יושב, זה לא דרור אח של רועי …זה שהיה איתי בקבוצה בגן לפני שנתיים,זה לא פייר אימא, למה לא לקחתם אותי גם?"
תמונת מצב: הבייביסיטר מחניקה את הכעס אחרי שרבה עם הבוס לצאת מוקדם לשמור על הילדים, האח הגדול –רוגז על חוסר התחשבות בו, הבעל-כועס כמובן שלא הזמנו את אימא שלו…
והחמה- חמה!