הכנות אחרונות לחג הפסח עם המון זיכרונות של ילדות,
חרוסת הפסח של סבתי עליה השלום שהייתה מכינה אותה לכבוד הפסח
ואנו הנכדים ואני ביניהם, עומדים סביבה מלאי תחנונים
"נו סבתא רק טיפ טיפונת…" והיא הייתה אומרת לא !
זה לליל הסדר, "צריך קודם לברך עליה ורק אחר כך לטעום"
ואנחנו בשלנו סבתא טיפל'ה.. רק טיפ טיפונת " תוך שאנו אוכלים את קליפות התפוח
שקילפה לחרוסת, ומחפשים גרגרים של אגוזים שקפצו מתוך "האוון "הנחושת המבריק שלה,
שבעברית זה מכתש והעלי.
חשוב לציין שאת התמרים והתפוחים היא טחנה במטחנת בשר פשוטה, היא מסובבת ואנחנו
לפי התור מכניסים התמרים המעוכים ואת פלחי התפוחים…
בסוף הייתה מוסיפה את האגוזים, יין פטישים וקינמון וביד מאומנת מערבבת היטב היטב
את החרוסת ואנחנו מביטים בקערה ובולעים את הריר.
ובדיוק ברגע שהחרוסת מוכנה היא אמרה לכולנו לפתוח פה גדול….
וכמו סבתא אווזה הייתה מכניסה לנו לפה אצבע עם טיפונת חרוסת לראשון לשני…
ויחד כמו במקהלה הינו אומרים גם'אני גם'אני….
סבתא היתה מסדרת את החרוסת בכלי חגיגי מיוחד ויפה עם רגלית כסף ומעטרת באגוזים קצוצים.
ואת הקערה משאירה לנו הנכדים לליקוק, כל אחד עם האצבע שלו.
אח, היו ימים יפים תמימים וטהורים של חג פסח טעים ומיוחד במינו לו חיכינו כל כך.
משחקי האגוזים, פיצוח אגוזים, חיפוש האפיקומן, והציפייה לאליהו הנביא שיבוא
ונראה אותו שותה את כוס היין, בזה הרגע כבר היינו מותשים ורדומים על השמיכות שסבתא
הייתה פורשת על הרצפה – וסבתי הייתה כבר דואגת לרוקן את הכוס, כדי שנתעורר בבוקר
ונשאל אחד את השני מי ראה את אליהו הנביא… ומצטערים על שנרדמנו ולא ראינו אותו.
אלה סיפורים מנוף ילדותי הקסומה בבית סבתי וסבי עליהם השלום ויש עוד הרבה.
אבל אני עוצרת כאן כי כבר אין זמן, החג דופק בדלת ואני מביאה לכם את המתכון לחרוסת
הכי טעימה בעולם חרוסת של סבתא עשויה בהמון אהבה.
אל תגידו שלא הזמנתי אתכם לטעום תביאו כפית ותרגישו ת'טעם שעובר מדור לדור,
