בני זוג במהלך חייהם המשותפים צוברים נכסים ורכוש ביחד או בנפרד. במידה ולא ערכו הסכם ממון הרי שהמשטר הרכושי החל בעניינם בהליכי גירושין, הוא זה הקבוע בחוק יחסי ממון. תכלית חוק יחסי ממון, היא ליצור איזון (כלכלי) בין בני זוג בעת גירושין ולצמצם את חוסר השוויון הגלום ביחסי ממון בין בני זוג.
הכלל הקבוע במרבית המקרים של גירושין , הינו ביצוע חלוקת רכוש עם פקיעת הקשר, כאשר כרכוש משותף נחשבים כלל הנכסים זכויות וחובות שצברו בני הזוג במהלך החיים המשותפים במאמץ משותף, כגון פנסיות, השקעות, כספים, נדל"ן, עסקים, הלוואות והתחייבויות ולא כוללים נכסי ירושה, מתנה או נכסים שהיו למי מהם לפני תחילת החיים המשותפים והנישואין.
בשפה המקצועית חלוקת הרכוש מכונה "איזון משאבים", איזון המשאבים משמעו בחינת כלל נכסי בני הזוג וככל הנדרש הערכת שווים, הפחתת החובות מהם וחלוקתם (בדרך כלל באופן שווה) בין בני הזוג. כאשר ככלל המועד בו ייבחן שווי הנכסים יהא מועד הפירוד, המכונה "מועד הקרע". החישוב של חלוקת הרכוש מתבצע על ידי רואה חשבון / אקטואר שמכין חוות דעת להערכת שווי הזכויות והחובות המשותפים ומהו חלקו של כל צד.
המחוקק העניק סמכות לבתי המשפט ולבתי הדין להפעיל שיקול דעת ולבחון כל מקרה לגופו, תוך התחשבות בשיקולי צדק והוגנות רחבים, בהתאם לנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה ולסטות מחלוקת רכוש שווה כשנסיבות המקרה מחייבות את המסקנה כי לא יהיה זה צודק מבחינה כלכלית לבצע את איזון המשאבים שווה בשווה למשל במקרים הבאים:
בנסיבות הקשורות ביכולות הכלכליות של כל אחד מהצדדים לאחר הגירושין, וחוסר איזון בולט באופן מיוחד מבחינה כלכלית.
בנסיבות מיוחדות הקשורות בצבירות נכסים על שם מי מבני הזוג. מקרה בו לאחד מבני הזוג נכסים חיצוניים רבים (מירושה או ממתנות) ומקרה בו אחד מהצדדים בחר להכניס זכויותיו החיצוניות לקופה המשותפת בעוד השני מסרב לעשות כן.
בנסיבות הקשורות בהתנהגות מי מהצדדים- מקרים בהם התנהגות הצדדים מביאה לכך שתחושת הצדק מתקוממת כנגד יישום פשטני של הוראות חוק יחסי ממון. כך למשל במקרים של פירוד ממושך בין הצדדים, תלות כלכלית או מקרים של הימורים והברחת נכסים ורכוש שלא לטובת התא המשפחתי. וכן במקרים של אלימות קיצונית . חשוב להבהיר עם זאת כי בהתאם לפסיקה, בגידה במערכת היחסים הזוגית אינה מהווה נסיבה מיוחדת המצדיקה חלוקה לא שיוונית ואיזון משאבים שאינו מחצה על מחצה. למעט מקרים שבהם ניתן להוכיח " שיתופיות מוחלשת" למשל אם אחד מבני הזוג מנהל חיים כפולים ממושכים והוא למעשה "נוכח נפקד" בביתו.
ישנם מקרים, בהם במהלך החיים המשותפים, עבדו בני-זוג יחד, והשקיעו מאמץ משותף, לצורך הגברת כושר השתכרותו של אחד מהם בלבד, בעוד האחר נשא בתפקידים אחרים בתא המשפחתי (למשל גידול הילדים, טיפוח הזוגיות, טיפול בבני משפחה אחרים, נשיאה בעול הבית וכיוצ"ב). לכן אם יפורק הקשר הזוגי מבלי שהשקעה משותפת זו תובא בחשבון, ייוצר פער בין שני בני-הזוג, ההולכים כל אחד לדרכו בנפרד. השקעה זו מכונה "נכסי קריירה" ויש להביא בחשבון במסגרת איזון המשאבים את הפערים בין בני הזוג במסגרת חלוקת הרכוש באופן שיאפשר חלוקה שתתחשב בכושר ההשתכרות של כל צד לאחר הפירוד.
כך גם, במסגרת האיזון מן הראוי לקחת בחשבון שיקולים רחבים יותר, לרבות שיקולי צדק, על מנת להביא את שני הצדדים למצב כלכלי דומה עם פירוק התא המשפחתי, בפרט לאחר שנות נישואין ארוכות ויש לדאוג לכך שיתקיים ביטחון כלכלי גם לבן הזוג שלא עסק בהגדלת כושר השתכרותו וייצור הכנסותיו.