הקומדיה "אני סבתא שלך" היא מחזה הביכורים של איתי סונטג, שזכה לשבחים רבים בפסטיבל "פותחים במה" ובשל הפוטנציאל הגלום בו, החליט תאטרון הקאמרי לקחת אותו תחת חסותו ולהעלותו אצלו (כפי שגם עשה עם ההצגות הנהדרות "פיקוח נפש", ו"בואו נפתח את זה" שממשיכות להציג בתאטרון). העלילה מתרחשת בביתה של אודליה (המכונה "אודי" על ידי חברותיה, אלמנה מבוגרת שחיה בבניין ישן ומתפורר. החלק הנשגב ביותר ביומה הוא משחק רמיקוב עם חברותיה הטובות: חיה השכנה הנאיבית מלמטה ודבורה האנרגטית, שופטת בדימוס שהתאלמנה לאחרונה. חייה מתהפכים כשדופק בדלתה בחור צעיר בשם יוני, אחראי פרויקט פינוי בינוי ומבקש שתחתום על החוזה שישדרג את דירתה. אודליה מסרבת בכל תוקף והסיבה לכך היא שימור חדרו של דור, בנה היחיד שנהרג בצבא.
החדר ותוכנו הם הדבר היחיד שנותר לה מבנה. אין לה ממנו אישה וילדים והפינוי בינוי אולי ישדרג את ביתה אך יהרוס את הזיכרונות הנצורים בחדר, שהם הדבר היחיד שנותר לה מבנה. אך לאחר שחדרו של דור מוצף, מתגלה בין חפציו טופס תרומת זרע מלפני עשרים שנה. מידע זה מביא לאודליה זיק של תקווה. אך מתברר שלא נותנים מידע על האישה שקיבלה את הזרע, זהו מידע פרטי שאין למסור אותו. לכן, אודליה מסכימה לחתום על החוזה בתנאי שיוני (אותו היא מכנה "דרעקלה") יעזור לה לאתר את הנכד או הנכדה שנוצרו מבנה. אך מתברר שהדרך לגלות זאת עקלקלה, מניפולטיבית ולא בהכרח תביא למזור המיוחל. למסע ההרפתקני הזה נסחבות גם שתי חברותיה הטובות, שמנסות לעזור ולסייע לחברתן הבודדה. האם החבורה תצליח לאתר את שאר הבשר שלה? ספויילר: ההצגה נסגרת עם טוויסט מעניין.
זהו מחזה הביכורים של איתי סונטג (שמוכר כאמן חושים) שמביא רעיון מקורי, מרגש ומשעשע. אני אשמח לצפות בהצגות נוספות שיכתוב לבמה. כמובן שחתימת ידו של דרמטורוג תאטרון הקאמרי, גור קורן באה לידי ביטוי בכל התזמונים הקומיים ומזכירה את האנקדוטות ההומוריסטיות מהקומדיות המצליחות "לא לריב" ו"בואו נפתח את זה". הבמאי רעי שגב שבעיקר מביים הצגות ילדים ("פיטר פן" בקאמרי, "זרעים של אמת") עושה עבודה לא רעה ומרים הפקה משעשעת ומהנה. יחד עם זאת, סצנת הפריצה לבנק הזרע וסצנת הדפיקה על דלת האם מקבלת התרומה מעט חלשות. למרות השימוש בבמה מסתובבת, המעבר בין הסצנות האלה אינו מספיק מהיר ומרגיש תקוע. ובסצנת הפריצה לבנק ניתן היה להוסיף יותר אקשן ופחד, התחושה הייתה שהבנק פתוח ואין עליו שמירה, כך שלמרות הקומיות שבכך, אמינות הסצנה נתונה בספק.
המעבר בין הסצנות מלווה בתזמון מדויק עם התאורה של זיו וולשין ועם הבחירה מוזיקלית של איתמר גרוס. אביה בש בחרה תלבושות שמתאימות לדמויות: אודליה וחיה שלבושה בצורה פשוטה ויומיומית, עם מכנס וחולצה שהולמים את מעמדן. דבורה שלבושה בצורה מחויטת ומסודרת, עם חצאית וחליפה מכופתרת זכר לעבודתה כשופטת ויוני שלבוש בבגדים מחויטים ונאים שמעידים על איש עסקים. החלק העיקרי הוא המשחק ושלל השחקנים משחקים מצוין והדינמיקה ביניהם מאד טבעית ונינוחה. תום אבני שמגלם את יוני כריזמתי ואמין, אסתי קוסוביצקי שמגלמת את חיה בדמות קריקטורית והומוריסטית שתורמת להומור, גילת אנקורי שמגלמת את דבורה מאוד מדויקת ומרשימה. ורבקה מיכאלי שעל כתפיה ההצגה פשוט נהדרת וכובשת. יש לציין את שלמה וישינסקי שמגלם את פרופסור אלי שור בתפקיד קטן אך משמעותי ומשעשע. יש לציין כי וישינסקי בעצמו אב שכול כך שהחיבור שלו למחזה מאוד טבעי, למרות שהתפקיד שלו לא קשור לשכול. הוא הביא דמות משעשעת שמזכירה את תפקידו בסדרה "החיים זה לא הכל". השילוב שלו עם מיכאלי על הבמה מאוד מוצלח – הם פשוט גונבים את ההצגה. שניהם יחד וכל אחד לחוד מצחיקים מאוד.
נושא השכול עלה לא מעט על הבמה אך הפעם הוא מביא אספקט שונה – תרומת זרע של המת שעשויה להביא להורים השכולים את דור ההמשך שלו. זוהי סוגיה שעלתה לדיון ציבורי בעשור האחרון וכעת מועלית על הבמה. בנוסף לכך ההצגה מביאה גם את ההתמודדות עם הזקנה והבדידות בקרב מבוגרים עם קורטוב הומור יידישי. ולמרות שקהל היעד הפוטנציאלי הוא הדור המבוגר, שכולל את מעריציה של רבקה מיכאלי. גם הדור הצעיר יתחבר, ייהנה ויצחק מאוד מההצגה.
