על הסיור
את נחל ציפורי הכרתי במהלך עבודתי בצפון, חשבתי שאני מכירה את האזור אבל כאן חיכתה לי הפתעה מרגשת
התחלנו את הסיור במתחם רייזרים – רכבי שטח "בנזעיר רייזר נחל ציפורי"
לא היה מי שלא השמיע קריאת התפעלות כשנכנסנו למקום
למשחקי משחקי המחשב שבינינו, התחושה של הגעה למסך של הרפתקה, מקום מטופח ומזמין.
השולחן עם המטעמים שהמתין לנו היה פתיחה נפלאה להמשך יום טעים ונעים.
אסי ובנזעיר הקימו את המתחם שמציע השכרת רייזרים ליחידים ולקבוצות.
מסלול הנסיעה כולל מעבר במים, חוויה נפלאה.
בנוסף לאסי ובנזעיר פגשנו במקום גם את יוסף ורה שמסתבר שאחרי לימודי תואר שני במתמטיקה הלך אחר אהבתו לרכיבת שטח ופתח עסק להשכרת אופני שטח "אופני נחל ציפורי" .
יוסף סיפר שלרוכבים מוצעים מספר מסלולים בדרגות קושי שונות כולל טיול קליל .
קבלת הפנים במתחם הרייזרים
ממתחם הרייזרים המשכנו לכיוון מעיין הסוסים -עין יבקע .
השביל המוליך למעיין נמצא ליד הקיוסק של בוש במקום שבו מסתיימת טיילת נחל ציפורי.
הטיילת נמצאת בשלבי פיתוח החלק הפתוח מקושט בפסלים של האמנית המקומית דליה.
לשביל המוליך למעין אין גישה לאוטובוסים ניתן להגיע רק ברכבים פרטיים.
בהליכה רגלית קלה של כרבע שעה הגענו למעיין הסוסים-עין יבקע.
המעיין הוא אחד המעיינות הגדולים והנקיים בגליל.
לא חלפה דקה ומצאתי עצמי חולצת נעליים וטובלת את רגלי במי המעיין הנעימים.
גובה המים כארבעים סנטימטרים והטמפרטורה שלהם קבועה במהלך כול עונות השנה.
חוויתי זמן של צינון ביום אוגוסט חם.
אז הגיע בוש בעל קיוסק "הפינוקים של בוש" עם ארטיקים והשלים את חווית הצינון.
אצל בוש ניתן לאכול וגם להזמין ארוחות.
מהמעיין חזרנו לאוטובוס בדרך ראיתי את קברו של החייל בדואי מוסא כעביה, חלל צה"ל הראשון בן שבט כעביה.
אחרי הביקור במעיין נסענו לטאבש למפגש בביתו של יאסר.
יאסר סיפר על שבט טאבש ועל החיבור של השבט ליהודים שמאחוריו הסיפור המרתק על הרצחו של אלכסנדר זייד בשנת 1938 בידי קאסם אל-טאבש, ומה שאירע לאחריו בתקופתו של בנו גיורא זייד שסייע לשבט טאבש ביחד עם אביו של יאסר מוסטפא בתקופת הביניים שבין המעבר של הבדואים בצפון מחיי נוודות לישוב קבע .
מכאן המשכנו לביתו של עומר.
עומר הוא אומן מקומי נהג משאית שעושה פסלים מפסולת ובונה בתי עץ(על העצים)
פגשנו אדם יצירתי וכשרוני.
עומר שיתף בסיפורו האישי הוא חווה ילדות ובגרות לא פשוטים והצליח לנתב את עצמו ללא הכשרה פורמלית לאהבתו הגדולה יצירה בברזל.
היצירות שלו מדהימות , מעניין לשמוע על הרכיבים שלהם המראים כמה יצירתיות חבויה באיש הצנוע הזה.
גיליתי אדם שסיפורו מעצים ומראה שהכול אפשרי אם רק מאמינים ועושים.
מביתו של עומר נסענו לקיבוץ שריד לארוחת צהרים כשרה. מבחר המאכלים היה גדול.
הופתענו לראות את הילדות והילדים העולים לכיתה ד' שסייעו בפינוי השולחנות.
פעילות נפלאה המפגישה בין ילדים למבוגרים. הילדים גילו דביקות במשימה ורגשו אותנו.
שמענו מעט על המקום מהמארח, מסתבר שנתן יונתן כתב כאן את שיריו, שירים שהפכו לשירי תנועות הנוער.
שבעים נסענו לכאביה ל"מאדפה גלילית" של ויפקי סלאמנה.
ויפקי שקידם את פנינו עם חיוך רחב הזמין אותנו לחלוץ נעליים במבואה וכיבד אותנו בקפה ערבי שאני מאד אהבתי, יש בו מרירות מעניינת ומרעננת.
אז נכנסנו לאולם קסום, לא לפני שחבשנו תרבוש. מכאן חווינו אירוח בדואי, רקדנו ולמדנו את צעדי הדבקה, שמענו על הבדואים בצפון, לבשנו לבוש בדואי אוטנטי והכול בנעימות וקבלת אורחים נפלאה.
ויפקי בעל ידע נרחב תיבל את דבריו במילות שירים שכתב .
מרכז המבקרים מתמחה בנושא הבדואים בצפון: היסטוריה, תרבות, קולינריה ( עורך סדנאות), מלאכות יד כמו אריגת שטיחים יצירת סלי קש ועוד.
ויפקי ליווה אותנו לשכניו היהודים יזהר שמנהל ביחד עם אשתו אירית מתחם אירוח לקבוצות וליחידים, אירועים וסדנאות "שבט אחים" ושרון המתגוררת בבית הצמוד אליו.
מיזהר שמענו סיפור מרגש על זוג צעיר אמיץ אוהב אתגרים עם שני ילדים קטנים שהחליט לשים את מושבו בין הבדואים ולנהל משק חצי אוטרקי.
יזהר שמגדל עיזים מספר על החיים ביחד עם הבדואים .
במתחם של יזהר יש קרון רכבת בריטי משוחזר שמשמש כצימר.
דירת סטודיו למשפחה ואת ה"חאן הלבן" שזה המבנה המרכזי של" שבט אחים" שבו התארחנו המיועד לקבוצות גדולות וכולל אביזרים ללינת לילה.
אירית אשתו של יזהר מארגנת סיורי עששיות בנחל ציפורי.
סיור במסגד המקומי.
אחרונה חביבה שרון, גם היא הקיבוצניקית ובן זוגה בחרו לבנות את ביתם בישוב הבדואי.
לשרון המקסימה יש שני חמורים דני ומשה- רק שתדעו.
שרון ספרה לנו את סיפור הגעתה למקום וגם על אהבתה ללקט ומה שלמדה משכנתה הבדואית מרים.
שמענו על פפחינה, על סרפד שהשימוש בו שונה בעונות השנה השונות, על סילאן חרובים, ושימושים במיני צמחים שונים.
שרון מקיימת סדנאות וטיולי ליקוט.
לסיכום
את הבדואים שבצפון המדינה לא הכרתי, על יחסי הגומלין שלהם עם יהודים לא שמעתי.
לפני 30 שנה נכנסו לגור משפחות יהודים שהפכו לחלק מההוויה של ישוב הבדואים
הביקור בכפרי הבדואים בציפורי מראה שאפשר לחוות במדינה הזאת גם דברים אחרים ,זה כול כך חשוב בתקופה ההזויה הנוכחית כי רק הבייחד מאפשר להתעצם.
יצאתי מצוידת בזיק של תקווה.
רוצים גם?
תצביעו ברגליים גם כקבוצות וגם כיחידים חוויה מעניינת מובטחת.