המחזמר מביא את סיפורם של זוג צעיר ונאה – רוני המוזיקאי ודנה השחקנית. הם זוג צעיר ונשוי בתחילת חייהם הזוגיים. אך יום בהיר אחד הזוגיות הפסטורלית משתנה בעקבות כניסתם להריון והבאת תינוק לעולם. העולל הקטן והחמוד שאמור לגרום להם לתחושת איחוד ושמחה מתחיל לגרום לשברים בחיי הנישואים. הקימות בלילות מפריעות לרוני, אמן היוצר בלילות וקוטעת את קריירת המשחק של דנה. וגם מפריעה לחייהם הזוגיים, לחיי החברה ובעיקר לחיי המין שלהם. ובמקביל ישנן האימהות המאוד שונות שנדחפות לחייהן ומוסיפות שמן למדורה, זוג גאים, בן ואודי שנותנים עצות קצת שנויות במחלוקת. וישנה גם נועה המלצרית הצעירה שמגלה עניין ברוני והוא בהחלט נהנה מתשומת הלב שלה ומגלה בה גם עניין. האם עם כל המהמורות שבדרך, ישרוד הזוג את השנה הראשונה בחייהם כמשפחה? או שהם יהפכו חלק מהסטטיסטיקה וייפרדו כל אחד לדרכו?
לפני כשנתיים עלה הסרט הדוקומנטרי "רן ואוהדי" אודות קשייהם של חיטמן ובן זוגו רן הרוש להביא ילדים בהליך פונדקאות עד הרגע בו הגיעו לנחלה וזכו לתאומים, אווה וברי. לכן למרות שמדובר במחזמר עם דמויות פיקטיביות ומוקצנות, הוא עדין מהווה נקודת חשיפה והסתכלות על חייו של חיטמן, הפעם מהכיוון ההורי. המחזמר חושף את הסיפור האמתי של הזוגיות לאחר כניסת תינוק לחייהם. זו נקודת מבט שפחות דנים בה וזהו צעד מאוד אמיץ גם מבחינת היוצר, חיטמן להעלות על הכתב חומר אישי. וגם מבחינת תאטרון הבימה לתת במה ליצירה מקורית ואישית. זהו המחזמר השני שכותב אוהד חיטמן, שמוכר יותר כזמר ומוזיקאי (ואף בראשית דרכו כשחקן בסדרת הקאלט המוצלחת בשנות התשעים, "לא כולל שירות"). הראשון הוא "בילי שוורץ" יחד עם שירילי דשא שזכה לשבחים רבים בתאטרון חיפה בכיכובן של השחקניות טלי אורן ומיקי קם. אך הפעם, למרות הפנייה לקהל יעד צעיר בראשית דרכו המשפחתית והפוטנציאל האדיר הגלום בחובו של המחזה, ישנה תחושת פספוס.
ראשית, משך המחזמר הוא שעתיים ורבע כולל הפסקה – לדעתי ניתן לקצרו לשעה וארבעים ולהציגו במערכה אחת ללא הפסקה. המחזמר מתמקד בפרק זמן מהולדת התינוק למשך שנה בחייו. לכן חלקים מסוימים בתחילת המחזה עד הולדתו מיותרים, כמו סצנת ההריון, הנסיעה לבית החולים והלידה וניתן היה לוותר עליהם. שנית, ישנה תחושה שהמיקוד במחזה לפחות בחלקו הראשון הוא בעיקר בשינויים המיניים שעוברים על הזוג שמחפשים גיוון ורומנטיות. אך אין מספיק עומק עלילתי במשבר האישי שפוקד כל אחד מהם. בעיקר על דנה, שחקנית שהקריירה שלה נעצרת מאז הלידה והיא צלע דומיננטית בקשר. גם סיפורן של החמות מפוספס. מחד גיסא, הן מוצגות בצורה מאוד סטריאוטיפית – האחת אשכנזייה והשנייה מרוקאית וזה מעט נדוש ופחות רלוונטי בימינו. מאידך, אם כבר בהבדלי עדות עוסקים, ניתן היה לתת לכך יותר נפח וללבות את האש. חלקה של החמה המרוקאית הפיקנטית בגילומה של אורנה דץ אינו מספיק בא לידי ביטוי וחבל.
יחד עם זאת, מדובר ביצירה עכשווית ובועטת עם תזמורת נגנים חיה שמציגה סוגי זוגיות שונים: מצד אחד זוגיות והורות הטרוסקסואלית ומאידך זוגיות והורות גאה, יחד עם תכנים נועזים ומיניים. המחזמר מעלה לשיח הציבורי נושאים לא מדוברים במיוחד. התכנים מדברים מאוד לקהל הצעיר והמגוון ורלוונטיים מאוד לימינו. הבימוי מדויק וקצבי (משה קפטן), התפאורה צעירה וביתית (ערן עצמון), התאורה (אבי יונה בואנו) נעימה ומתוזמנת עם השינויים העלילתיים והכוראוגרפיה (עוז מורג) מקצועית ותורמת לזרימתה של העלילה. כמובן שהחלק העיקרי הוא ליהוק השחקנים המצוין שעושים עבודה מוצלחת. לי בירן שמוכר כזמר, יוצר ובעיקר ככוכב ילדים טלוויזיוני מופיע לראשונה על במות התאטרון בתפקיד ראשי. כמו הבחירה במחזה, גם פה מדובר בליהוק אמיץ ומפתיע. אך בירן מוכיח כי הוא שופע יכולות תאטרליות: הוא אנרגטי, כריזמטי ומרגש ואשמח לראותו בתפקידים נוספים בתאטרון.
הזמרת רוני דלומי, שמשחקת כבר שנים בתאטרון "הבימה", משחקת את דנה, העזר כנגדו של לי בירן. ושוב מוכיחה כי בנוסף לקולה הערב היא שחקנית מוכשרת ומרגשת והכימיה ביניהם מאוד טבעית ומורגשת. וגם ווקאלית הם עושים דואט מצוין. יש לציין במיוחד את השחקן בן יוסיפוביץ' שמגלם את בן, בן הזוג הגאה שפשוט כובש את הבמה. גם שירה לוי בתפקיד קטן ומרגש. ואי אפשר מבלי להזכיר את מיקי קם (שגם שיחקה במחזמר הראשון של חיטמן, "בילי שוורץ") בתור שוש, אמו של רוני. קם פשוט גונבת את ההצגה – היא מרגשת, מצחיקה ובעלת אנרגיות בלתי נדלות. לסיכום, השילוב של טקסט צעיר, שובר שגרה ובחלקו בוטה יחד עם המוזיקה הנהדרת של חיטמן יוצרים אוירה אינטימית ותוססת. אזהרה: שירים קליטים כמו "תכתוב", "בדיוק כמו אז" ו"השנה היפה בחייך" מוסיפים להתנגן בראש גם לאחר סיום המחזמר.
