המשלוח הגיע. קיבלתי תמונה של המיכל, וברכת הצלחה.
שיתפתי את ורד. היא היחידה שיודעת את כל הפרטים.
גם לאדיר סיפרתי קצת. אבל הוא אומר שהוא לא רוצה לשאול, ולא לספר לו. נראה לי שהוא ממש מאמין בעין… ושאם אני אצטרך משהו – הוא כאן והוא תומך וכל מה שאבקש, יש לי גב. ותעשי את זה. את לא לבד. ממש ריגש אותי.
היום המכיל הגיע. וקיבלתי תמונות.
מחנק בגרון. אני רוצה לרוץ ולספר לכולם. לכל מי שאני מכירה. אבל החלטתי לפני כמה חודשים להסתיר. עד שיראו בטן- לא לספר. לשמור בסוד. אז אני לא אספר.
וכשיגיע הזמן…. איך אספר לתהל? האם, כמו בסרטונים שראיתי- אספר לה ואתן לה לפרק עוגה עם צבע מאכל ורוד אם בת כחול אם בן? או לשמור גם ממנה בסוד, כי היא כל כך תשמח והיא תספר לכל העולם ממש. טוב. כשנגיע לשם. כל דבר בזמנו. אני מפסיקה את ההרגל הנוראי הזה לתכנן רחוק. מתכננת את הפעולה הבאה וזהו.
עכשיו מחפשים את הימים הנכונים, וקובעים. אני מתחשבת בטבלה הסינית. מי יודע. אולי אפשר לבחור.