ב-30 במאי חל יום מותו של בוריס פסטרנק, משורר וסופר, מחבר הרומן "דוקטור ז'יבאגו", שזיכה אותו בפרס נובל לספרות בשנת 1958.
על אף המעמד לו זכתה שירתו של פסטרנק בברית המועצות, הוא עצמו ראה בשירתו הישג משני בלבד. הוא שאף לכתוב פרוזה שהחשיב אותה לאמנות נעלה יותר. פסטרנק עבד על הרומן "דוקטור ז'יבאגו" במשך רבע מאה וכאשר הרומן הושלם, והוגש להוצאות לאור הסובייטיות, הוא נדחה בשאט נפש ובחלחלה. לבסוף, לאחר התלבטויות וייסורים, "דוקטור ז'יבאגו" הגיע מחוץ לגבולות ברית המועצות ופורסם לראשונה ב"פלטרינלי", הוצאה לאור איטלקית.
חטא נורא – פרסום בחוץ לארץ
עצם העברת טקסט אל מחוץ לרוסייה הסובייטית וכמובן פרסומו הוו בתקופתו סיבה מספקת לרדיפות, מעצרים ואף יותר מכן: הייתה בכך סכנת חיים של ממש.
אולם פסטרנק לא הוגלה לצפון הרחוק ולא ישב בכלא. הוא לא הוצא להורג כמו גומיליוב, לא תלה את עצמו כמו יסיינין וצביטאייבה, הוא לא ירה בעצמו כמו מאיקובסקי ולא מת במחנה כפיה כמו מנדלשטם. הוא מת במיטתו, אם כי הוא סבל רדיפות פומביות, חברותו בכל ארגוני הספרות הרשמיים הסובייטים נשללה, ואתה כל אפשרות להתפרנס. במותו בוריס פסטרנק לא היה אפילו חבר אגוד הסופרים הסובייטי.
שוטה הכפר
פסטרנק לא חתם על מכתבי הגינוי הפומביים שהוקעו את אלה שסטו מקו המפלגה אף שעמיתיו נאלצו לעשות כן כדי לשרוד. הוא התחמק, הוא הצליח להיעדר מאסיפות וממטקסי ההכפשה הרשמיים. פסטרנק עזר לקורבנות רבים. הוא שלח כסף. הוא השיג עבודה. במשך שנות המאסר של אריאדנה, בתה של מארינה צווטאייבה בסיביר, הוא תמך בה בהתכתבות סדירה. נדז'דה, אשתו של אוסיפ מנדלשטאם, כתבה בספרה שלאחר מאסר בעלה בוריס פסטרנק היה היחיד (!) מכל מכריה שהעז לבוא את דירתה.
רבים שאלו כיצד קרה הדבר. כיצד הותר לפסטרנק מה שלא הותר לאיש? ויש אומרים שפסטרנק נחשב למעין תימהוני. כמו שוטה הכפר או ליצן החצר הוא אמר בפומבי דברים שאיש לא העז לעלות על דל שפתיו.
עונש הקרובים והיקירים
אך הסובייטים נהגו להעניש ןלענות את בני המשפחה של קורבנותיהם. דוגמה לכך היא המאסרים של בנה של אנה אחמטובה, שנענשה במקום בוריס פסטרנק הייתה אולגה איווינסקאיה, בת זוגו השלישית, שליוותה את פסטרנק בארבע עשר השנים האחרונות של חייו. לפי העדויות אולגה הייתה אישה יפה ומושכת. פסטרנק יעד לה שירים רבים, ביניהם רבים משירי המחזור "שירים מן הרומן". כמו כן ישנה סברה שאולגה היא המודל לדמותה של לארה בדוקטור ז'יבאגו.
עורכת ומתרגמת במקצועה, אולגה איווינסקאיה ליוותה את כתיבתו של פסטרנק, הוא ניהלה את הקשרים עם הוצאת פלטרינלי. אולגה הואשמה בהחזקת מטבע חוץ ונשלחה לארבע שנים של עבודות כפייה בבמורדוביה. פסטרנק סבל מאוד עקב מאסרה ושירו "פרידה" קיבל השראה מאירוע זה. בימים האחרונים של חייו אולגה לא הורשתה לראות את אהובה כיוון שלא הייתה נשואה לו באופן רשמי ואף לא ניתנה לה ההזדמנות להיפרד ממנו.
שנתיים אחר מותו היא נאסרה שוב, בעוון הברחה, ונדונה לשמונה שנות מאסר במחנות הכפיה בסיביר.
www.alife.co.il
www.mirielitvak.com
בפייסבוק: מירי ליטווק – סופרת זיכרונות
