אסתר בת העשר, בתם של עולים ממרוקו בשנות החמישים בארץ, התגוררה בוואדי סאליב עם בני משפחתה.
אמה של אסתר, שרה, בת למשפחה עשירה במרוקו, מתביישת במצבה הכלכלי בארץ וחולמת לחזור למרוקו. שם מעמדה היה טוב בהרבה.
לאסתר אחות בשם יפה, ילדה חולנית, שאמה עסוקה בה כל הזמן. מה שלא מאפשר לאמה פנאי וכוחות לבתה השנייה, אסתר.
אסתר מרגישה שמתאספים לה בגוף המון דברים לוחצים. הגוף הרזה שלה עומד להתפוצץ, והיא לא מספרת כלום לאמה. היא מנסה לא להרגיז את אמה, אבל תמיד יש לה כעס עליה. היא מרגישה שהיא לא אוהבת אותה והיא לא יודעת למה. היא מרגישה שבלב של אמה אין מקום בשבילה.
היא חשה בודדה ועצובה. היא מוצאת נחמה בפאניה, ניצולת שואה שלא יוצאת מביתה. היא עוזרת לה לעשות קניות ומבלה איתה בדממה בביתה. כך היא פורקת את כאבה, בשקט ובדממה, מבלי שאמה תכעס עליה שהיא מעמיסה אותו עליה.
אסתר הקטנה, כבר לא כל כך תמימה. היא נחשפת לפערים בין העולים ממרוקו לאשכנזים. היא רואה אלימות בין מפגינים לשוטרים. היא יודעת כבר בגילה הצעיר, כמו מי היא רוצה להיות וכמו מי לא.
היא הבטיחה לעצמה שהיא תהיה אחרת.
היא מפתחת שאיפות וחלומות על מי היא רוצה להיות כשתגדל.
האם היא תצליח לפרוץ מתוך גבולות ביתה, החוצה מוואדי סאליב?
זהו ספר ביכורים מאת פאני כהן הירשנברגר, ד"ר לספרות עם ישראל, אשר מתאר מתוך נקודת מבטה של אסתר, הילדה, את המצב בארץ, את הקשיים והעימותים בקיבוץ הגלויות במדינה הצעירה.
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
