על התערוכה

לאה ניקל עבודה 395 1991.2 שמן על בד, העבודה עם העצבה, הועברה מביתה של צילה ירון ז"ל

השתתפתי בסיור עיתונאים לרגל פתיחתה של התערוכה "בצלמה ובדמותה" אוסף של צילה ירון ז"ל, במוזיאון ר"ג לאמנות ישראלית.

לפעמים אני נכנסת לתערוכה ומרגישה כמו אורחת, אבל ב"בצלמה ובדמותה" הרגשתי מוזמנת.

כמו כשאת נכנסת לבית של מישהי ומיד מבחינה בפרטים שמספרים סיפור.

ככה מרגיש המפגש עם האוסף של צילה ירון, אוסף שלא נבנה רק מהעדפות אסתטיות, אלא מתוך אהבה, הכרות, וחיים שלמים של הקשבה לאמנות ולאמנים.

כפי שאמרה האוצרת שרי גולן, מדובר בתערוכה שנבנתה בכוונה לוותר על חלק מהשמות הידועים באוסף, כדי לתת מקום לאמנים צעירים, לאמנים ממגזרים שונים, וגם להימורים,כי בתוך הבחירות של צילה מסתתרת פרספקטיבה עמוקה ושונה, נשית, אישית, אותנטית.

במהלך הסיור נגלים נושאים כבדים ועמוקים: טראומות של החברה הישראלית, כאבים לא מדוברים, שאלות על שייכות וזהות.

אבל מה שמיוחד כאן הוא לא רק מה שמוצג, אלא איך.

יש רוך, הקשבה, ובעיקר תחושה שהאמנות בתערוכה היא לא חפץ אלא אדם.

רות שלוס, מעברה, שנות ה50 של המאה העשרים, שמן על בד

צילה ירון לא רק אספה יצירות, אלא גם זיהתה אמנים מוכשרים בתחילת דרכם, ליוותה אותם, קידמה אותם, והאמינה בהם גם כשאחרים עדיין לא ראו.

שרי גולן מספרת שחלק מהבחירות שלה היו ממש הימורים, שהיום ניתן לראות את הפוטנציאל שהם מימשו.

בחדר האפל מוצגות עבודות אישיות במיוחד, שחלקן היו הפתעה אפילו למשפחתה של צילה, עדות לעומק הקשר שלה עם האמנות והאמנים עצמם.

התערוכה היא השנייה בסדרת תערוכות אוסף של מוזיאון רמת גן, והפעם ההבדל מהראשונה,  אוסף הפניקס, ברור מאוד.

כאן הכול אישי, רך, בלתי צפוי.

הצבה של יצירתו של בועז נוי , דצמבר בפתח ואדי ניסנס,  2021, שמן על פשתן  וכדים שנמצאו בים

מנכ"ל המוזיאון, אורן אהרוני, ציין שזו יריית פתיחה לאשכול חדש בשם "האמהות הגדולות", שיעסוק בדמויות נשיות מרכזיות בתרבות ובאמנות.

וזו גם הפעם הראשונה בה חונך המוזיאון קרן רכישה ליצירות של אמנים ישראלים – צעד מרגש שמחבר בין העבר לעתיד, בין אספנות פרטית לאחריות ציבורית.

כשהסתיים הסיור, לא מהרתי לצאת, היה בי צורך לשהות עוד רגע עם התחושות, עם השאלות, עם הכאב, וגם עם התקווה.

"בצלמה ובדמותה" היא לא רק הצצה לעבר, אלא גם הזמנה להסתכל פנימה, לשאול מה אנחנו אוספים, ומה אנחנו בוחרים לשמר.

 סיכום:

התערוכה "בצלמה ובדמותה" היא עדות מרגשת לכוחה של אמנות לגעת, לחבר, לרפא.

היא בצלמה ובדמותה של צילה ירון, אך גם של ישראל עצמה, על גווניה, פצעיה, תקוותיה.

זהו מסע שקט אך חזק, שכולו מכתב אהבה לאמנות ולחיים עצמם.

ממליצה בחום, זו תערוכה שאתם לוקחים איתכם הביתה, בלב.

קטע מתוך סרט הוידיאו המוצג בתערוכה

צילום: נירה פרי