בעיצומו של שבוע האשה, כשאני מוקפת בפוסטים ומאמרים, בכתבות ובתחקירים, בין ההכנות לפורים ולתכנוני משלוחי המנות. בין עבודה , לימודים וניהול עמותה
רציתי לבקש לשקול להחליף לו , ליום /שבוע הזה את השם:
"אצלנו- בחברה החרדית", כך אומרים לי אנשים, חצי בבדיחה חצי ברצינות, "אין צורך ב"יום האשה" אצלנו אשה היא מלכה יום יום , שעה שעה.
אשה היא הכל- היא אם, ומפרנסת, היא מכניסה ומוציאה, יולדת ומגדלת. מלמדת ולומדת, מתקדמת . אשה- עיקרו של הבית. הלב והנשמה. "
בכנות, לא התווכחתי עם האמירות האלה. אפילו לא הבעתי סתירה מנומסת. אין טעם.
אכן, פעמים רבות פגשתי נשים -מלכות. המוערכות על יד משפחתן וכל הסובבים אותן. ראיתי אותן פורחות, מאושרות . חוגגות יום יום את החיים.
פעמים רבות לא פחות פגשתי נשים שהודחו מכס המלוכה. נשים שנעזבו או עזבו את ארמונן. נשים שסבלו בשקט או בקול, ובסופו של דבר, נשארו אי שם כאחרונות השפחות.
"אם אין לי מלך, איך אהיה מלכה?" שאלה אותי פעם אשה אחת, שפנתה אלי. אני ראיתי בה גיבורה אמיתית, נלחמת ומתחדשת בעוד שהיא כבר הבינה והפנימה את המסרים החברתיים המאד ברורים: אם את לבד,מכל סיבה שלא תהיי…את כבר לא מלכה. ואם את נלחמת על כבודך- את כבר מורדת.
באחת מפגישות האימה שלי עם "יועץ נישואין" חרדי הוא לא טרח להשאיר אבן על אבן שלימה בבנין האשיות שלי: "רואה אותה? הוא סימן אותי באצבע " מי היא בכלל כשהיא לבד? היא לא שווה כלום. פשוט סמרטוט. אשה בלי בית, אשה בלי בעל, אשה בלי שם" את הדרך חזרה אני זוכרת כבליל מטושטש של דמעות, של כאב ושל ספקות. עברו מספר שנים מאז, והרושם הקשה של המילים לא נמחק לחלוטין.
אני יודעת שהרגשה קשה זו היא מנת חלקן של נשים פרודות וגרושות רבות בחברה הכללית בכלל ובדתית/חרדית בפרט. אני לא משערת, או מנחשת. פשוט מקשיבה ושומעת אותן אומרות את זה. במילים ברורות ופשוטות. ומתחושות קשות כאלה, ומהתעלמות חברתית ברורה, לא יוצא טוב. לאף אחד ולאף אחת. לאף חברה.
בסדר, אני מסכימה, לא נחגוג את יום האשה, ולו אפילו לא יום אחד בשנה. זה לא דבר בעל חשיבות עליונה בעיני . ביני לביניכן , לא היום הזה הוא זה שיצור את השינוי אליו חברותי ואני מייחלת.
בואו נחגוג את היום שבו אנחנו זוכרים שכולנו בני ובנות אדם וחוה. כולנו נבראנו בצלם אלוקים. אנו זכאים לכבוד הבסיסי הראשוני ולהערכה על היותנו בני אדם שנבראנו בצלם. כולנו זכאים לקבל אבל גם מחויבים לתת – לכולם. גבר ואשה, ובלי קשר למצבם המשפחתי.
בואו נחגוג ונזכור את היום הזה יום יום, שנה שנה. ואז כבר יום האשה יהיה מיותר לחלוטין.
