צפיתי במופע העוצמתי של רותם נחמני "אישה. חיה" .

המופע חושף באופן יצירתי ומרתק את מה שחוות נשים שמתמודדות עם מחלה שקופה "אנדומטריוזיס".

על המופע

המופע "אישה.חיה" הוא חקר עוצמתי ומרגש של חוויית החיים של נשים הסובלות מאנדומטריוזיס.

אחת מכול עשר נשים סובלת מהמחלה הזאת שבה רירית הדומה בהרכבה לרירית הרחם מתפשטת למקומות נוספים בגוף וגורמת לציסטות וכאבים כרוניים.

המופע הזה מעז להתמודד עם הנושא שלרוב לוטה בערפל וחוסר הבנה.

אישה היא בעלת איברים שביכולתם לברוא ובאותה הנשימה לגרום לסבל תהומי.

"אישה.חיה" מספק ייצוג חושני ומושך של כאב כרוני.

המופע מצליח להכניס את הקהל לחוות את הדואליות של יצירה והרס הטמונה בגוף הנשי.

באמצעות סדרה של סצנות מרגשות מוצג  המאבק הבלתי פוסק שנשים עם אנדומטריוזיס עוברות מדי יום.

המסע של הדמות הנשית מוצג בכנות גולמית, המדגישה את טבעם הבלתי נראה אך הכל-נוכח של סבלה.

אחד ההיבטים הבולטים ביותר של המופע "אישה.חיה" הוא יכולתו לשלב כאב עם יופי.

הסט הכולל  חלל של אובייקטים  הופך לשדה קרב שבו הדמות הראשית מתמודדת עם מצבה.

כל תנועה, כל אינטראקציה עם הסובב אותה, אובייקטים והקהל , מסמלת את מאבקה לשליטה בתוך הכאוס של כאב כרוני.

הכוריאוגרפיה הזו של הקונפליקט היא מצמררת ומהפנטת, ומצליחה למשוך את הקהל ללב המציאות היומית של ההתמודדות עם המחלה.

המופע גם מאיר נושאים חברתיים רחבים יותר שנשים עם אנדומטריוזיס נאלצות להתמודד איתם.

הוא מבקר מערכת רפואית הקרה שלעיתים קרובות מותירה את קולות הנשים ללא מענה ואת כאבן לא מובן.

לסיכום

"אישה.חיה"  מעלה את המודעות  לחוויית החיים של נשים הסובלות מאנדומטריוזיס ומאתגר את הקהל להתמודד עם הסטיגמה וההזנחה סביב בעיות בריאותיות של נשים.

יכולת המופע לשלב בין כאב לאסתטיקה הופכת אותו לחוויה מעניינת ומיוחדת.